שלום רב.

איסור השהיית חמץ ברשות הישראל בפסח עצמו הינו איסור לאו מדאורייתא של "לא יראה לך חמץ", וכן ביטול מצות עשה של "תשביתו שאור מבתיכם".

לעומת זאת, חמץ שעבר עליו הפסח ביד הישראל [באופן לא נמכר לגוי] איסורו מדרבנן בלבד, דקנסוהו חכמים הואיל ועבר על בל יראה ובל ימצא (כמבואר בסוגיא בפסחים כח-כט ובשו"ע סי' תמח ס"ג).

כיון שכן, למרות שישנם המחמירים שלא לסמוך על היתר מכירת חמץ לגבי השהיית החמץ ברשותם במשך ימי הפסח עצמם, כיון שהמדובר הוא באיסור דאורייתא, מ"מ לגבי רכישת חמץ שעבר עליו הפסח הינם מקילים יותר כיון שהמדובר הוא באיסור דרבנן.

ולשאלתך, לאחר פסח אין באמת הבדל בין חמץ שאתה מכרת לבין חמץ שבעל החנות מכר, למעט העובדה שישנם המקילים לסמוך על היתר מכירת חמץ של בעל חנות יותר ממכירת חמץ של אדם פרטי.

[ליתר פירוט על החילוק בין מכירת חמץ של אדם פרטי לבין מכירת חמץ של בעל עסק, עיין באורך בנו"כ האחרונים לאו"ח סי' תמח].

בברכה.