לכבוד השואל היקר שלום וברכה.

ראשית כל כאשר אנו ניצבים בפני שואל מסוג זה חובתנו בראש ובראשונה להשיבו את התשובה החשובה ביותר עבורו והיא שאנו נמצאים כאן עבורו ואיש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק וכמאמר דוד המלך ע"ה ואני בחלותם לבושי שק גו' ועל כל מכריו ומיודעיו מוטלת הזכות והחובה לעמוד לימינו הן בגוף הן בממון ועצה טובה והכל בכלל גמילות חסדים שעליה השתית הבורא יתברך את עולמו, והרבה פעמים יעלמו שאלות מסוג זה אם נעמוד אנו בחובתו העיקרית לעמוד לימין חולה ואביון ודומיהם בשמחה ומאור פנים.

ולעיקר סוגיא חשובה זו יש לדעת שאין לנו שום דרך לדעת על מה נברא כל אדם במסלול מסויים זה במזל טוב וחבירו מקלל את יומו, וכשם שאיננו מבינים על מה בא אדם שנהנה כאן מתענוגות בשר מרובים ואינו מכיר את בוראו מראשית ימיו ועד אחרית וכי לאכול ולשתות ולכלות בא? ומה שונה הוא מהבהמה? ומדוע דרך רשעים צלחה? ולמה נברא כל אדם ביום שנברא או לבית שנכנס בו או עם סוג הכשרונות שנתברך או לא נתברך בו? ומדוע אחד עשיר וחבירו דל ואביון בממון או בדעת או בכל מלאכה?

שאלות אלו אספרם מחול ירביון ואין להם תכלה וקץ וכבר הציב המלך דוד ע"ה בתהילים [עג] שאלה זו ותשובתה בזו הלשון: מזמור לאסף אך טוב לישראל אלהים לברי לבב, ואני כמעט נטיו רגלי כאין שופכו אשורי כי קנאתי בהוללים שלום רשעים אראה כי אין חרצובות למותם ובריא אולם כו' הנה אלה רשעים ושלוי עולם השגו חיל. אך ריק זכיתי לבבי וארחץ בנקיון כפי ואהי נגוע כל היום ותוכחתי לבקרים גו' ואחשבה לדעת זאת עמל הוא בעיני, עד אבוא אל מקדשי אל אבינה לאחריהם גו' איך היו לשמה כרגע ספו תמו מן בלהות גו'. ואני תמיד עמך אחזת ביד ימיני בעצתך תנחני ואחר כבוד תקחני, ואני קרבת אלהים לי טוב שתי בה' אלקים מחסי לספר כל מלאכותיך" עכ"ל,

הנה הציב תמונת הרשע הכופר ופורק עולו של הבורא ב"ה וחייו טובים ויפים ובריא אולם ועושה חיל, ומנגד דוד עמל לזכות לבבו ולרחוץ בנקיון כפיו ואף על פי כן הרי הוא נגוע נרדף ומיוסר כל היום, וכשמנסה הוא להבין זאת בעצמו 'עמל הוא בעיני' [עמל כאן פירושו שקר, עיין במפרשים] ונראה למתבונן בפשוטם של דברים שיש כאן משפט שקר, אכן כל זה הוא 'עד אבוא אל מקדשי אל אבינה לאחריהם' שכאשר נחזה בסופו של הסיפור ונתבונן עליו בשלימותו נבין היטב את הדבר לאחריתו וטוב אחרית דבר מראשיתו שהרשע סופו לאבדון וכליה ולעומתו הצדיק תמיד קשור עם הבורא ובעצתו הטובה מנחהו ומנהלהו עד אשר יתקן את הנצרך לו ואז אחר כבוד לוקחהו הבורא יתברך ומקריבו אליו ומאיר לו פניו בטובה כפולה ומכופלת לעולמי עד.

ועיקר מה שמוטל עלינו להאמין ולדעת שברצונו הטוב נותן הקב"ה חיים לבריותיו ומשביע לכל חי רצון כלומר נותן לאדם רצון לחיות את החיים האלו אף כשהם מרים וקשים [בשם גדולי החסידות] ולולי הכח שנותן הוא לאדם אי אפשר להתקיים בכוחות עצמינו כלל אפילו שעה אחת בין עשיר ובין דל, וכל זמן שהנר דולק ורצון הבורא כך הוא שיחיה האדם את אותם החיים שקבע לו הרי בעצם הבחירה בחיים בוחר האדם לבטל רצונו מפני רצון בוראו ומראה שמאמין שאם הבורא יתברך חושב שהטוב עבורו הוא שיחיה כעת את החיים האלו באופן הזה הרי זה מה שטוב בשבילו כעת!!! ופשוט שהבורא יתברך אוהב כל אחד ואחד מבניו וצאן מרעיתו בלא גבול ומידה ולולי שהיה הדבר לתועלת האדם הגמורה לא היה עושה לו הבורא יתברך כזאת בשום צד ואופן שהרי הוא זן ומפרנס את עולמו בחן בחסד וברחמים ולא שוכח מאף אחד ח"ו, ועל כרחך שישנה תכלית ומטרה חשובה ועצומה לכל רגע ורגע של כל יציר כפיו של הבורא יתברך עלי אדמות.

וביטול זה של האדם שמבטל רצונו מפני רצון בוראו הוא בפני עצמו עבודה נעלה ועצומה שנתקנאו בה גדולי הצדיקים ואמרו חז"ל בטל רצונך מפני רצונו כדי שיעשה רצונך כרצונו, וסוף דבר כשיראה האדם את אחרית הדבר איך היה הכל לטובה והרוויח עשרת מונים אזי ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה והיינו כחולמים עת יגדיל ה' לעשות עם עמו ובנחלתו יתפאר, הלך ילך ובכה נושא משך הזרע - בא יבוא ברנה נושא אלומותיו.

בברכת והסיר ה' ממך כל חולי ושב את שבותך ורחמת והרבך מאבותיך

ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום

בכבוד רב

יעקב פנירי.