לשואל הנכבד שלום רב.

קראתי בעיון את שאלתך ואת אשר נגזר עליה מפי הרבנים החשובים, וקטונתי מלנסות להשיב במקום שנכשלו גדולים ממני. אמנם זאת אעשה אשתדל להשיב לגופו של שואל ולא לגופה של שאלה.

שאלתך נובעת מכח ההבנה הרווחת כיום, כי תפקידו של מורה ההוראה מסתכם בלקבץ כעמיר גורנה מקבץ דעות מן הראשונים ומן האחרונים זה אומר בכה וזה אומר בכה, ולשקלל ולכמת את השיטות ואז לנהוג על פי כללי הפסיקה הנהוגים ולהוציא לאור תעלומה.

לשיטה זו אין הבדל גדול כל כך בין גדול הדור שידיו רב לו במבואות התלמוד והפוסקים וכל רז לא אניס ליה בתשובות הראשונים וספרי האחרונים, לבין אברך רך בשנים המצויד במחשב עם מספר תוכנות תורניות למיניהם, כיון ששניהם כמעט באותה מידה יוכלו לקבץ ולהעתיק מלשונות הראשונים, ושניהם גם מחויבים הלא לאותם כללים נוקשים וחד משמעיים בפסיקת ההלכה.

לדרך זו גם כל הצורך במושג "שימוש חכמים" [עליו האריכה הגמרא במקומות רבים מספור, ראה למשל סוטה כב, א "אתמר, קרא ושנה ולא שימש ת"ח: ר' אלעזר אומר הרי זה עם הארץ, ר' שמואל בר נחמני אמר הרי זה בור, ר' ינאי אומר ה"ז כותי, רב אחא בר יעקב אומר הרי זה מגוש", וכן בברכות מז, ב "תנו רבנן: איזהו עם הארץ? אחרים אומרים: אפילו קרא ושנה ולא שמש תלמידי חכמים הרי זה עם הארץ. אמר רב הונא הלכה כאחרים". ועוד גמרות רבות אשר לא ייספרו מרוב] מיותר לחלוטין, שהרי לשם מה צריך לשמש את החכם אם בלאו הכי הוא פוסק באותה צורה בה פוסק כל צורבא מרבנן דחד יומא. שניהם פותחים את אותם הספרים ומלקטים את שיטות הפוסקים במערכה מסודרת אלו כנגד אלו, ואז משתמשים באותם כללים כדי לפסוק את אותם פסקים. והיתרון היחיד שיכול להיות שאחד מהם ימצא איזו שיטה נידחת בראשונים שהשני לא הצליח לשים עינו עליה וכל כיו"ב.

ואכן לצערנו עם ירידת הדורות אנו רואים יותר ויותר רבנים הנקראים בפי כל פוסקי הלכה ומוצי"ם, שבירור קל מעלה שמעודם לא שימשו ואפילו לא עמדו אצל חכם אפילו יום אחד, ואת כל ידיעותיהם ההלכתיות (המקיפות והראויות לציון לשבח) שאבו אך ורק מתוך לימודם, מי מתוך ידיעתו המקיפה בספר "משנה ברורה" ומי מתוך שליטתו בספרי גדולי פוסקי הדור שלפנינו, והם המה עליהם צווחת הגמרא במקומות רבים שהם הנקראים "מבלי עולם" המורים הלכה מתוך משנתן.

אמנם אליבא דאמת דרך פסיקת ההלכה האמיתית והמסורה בידינו אינה כן, אלא לכל חכם וגדול בתורה שקרא ושנה ושימש תלמידי חכמים כהוגן, ישנה דרך פסיקה ייחודית משלו, אותה קיבל מרבותיו ושיפר ושכלל מכוחו הוא, ממש כדרך שהילד מקבל מהוריו ומוסיף ומשכלל כהבנתו את הדרך הנכונה בשבילו בעבודת השם. ודרך זו לא בהכרח עומדת בכל כללי הפסיקה הנוקשים, ולעיתים אף ממש סותרת אותם. ישנם דוגמאות רבות לזה ואין ברצוני להכביר במילים בלא צורך ולהג הרבה יגיעת בשר, אך הדוגמאות שהביא כבודו - ברכת הנותן ליעף כח וכן זמן הברכה בעת הדלקת נרות שבת הינן דוגמאות מצויינות לכך שלא תמיד רואה הפוסק לנכון להתחשב בכללים, אלא הולך אחר נטיית ליבו וסברתו אותה רכש בעמל ויגיעה בשימוש חכמים אצל רבותיו. וזוהי הנקראת "דעת תורה" אמיתית.

וזהו סדר העבודה הדרוש לתלמיד הרוצה להתגדל בתורה, שלאחר הלימוד במקרא ובמשנה ובתלמוד, ילך אצל חכם וישמשנו במשך שנים רבות, ויתאבק בעפר רגליו וישתה בצמא את דבריו, ורק כך ידע ויבין אל נכון כיצד ומתי להשתמש בכל אחד מכללי הפסיקה הרבים והסותרים.

יש עוד הרבה מה להאריך בנידון זה, אולם מספיקה הצצה חטופה לכל מה שקורה למשל בתחום הפסיקה במראות הדמים ובהלכות טהרה כדי להבין במה דברים אמורים. הרי לא אחת אנו נתקלים באיזה מוצי"ם לפני רו"ח, אשר מכח לימודם בשו"ע ונו"כ מגיעים לידי טעויות חמורות בפסיקה, שלמרות ש"על הנייר" אינם מוגדרות כטעות כיון שיש איזה דעות בראשונים שניתן להסתמך עליהם במצבים מסויימים, אולם חוסר ההבנה שלהם בצורת הפסיקה הנכונה, והעובדה שהם לא שימשו מימיהם שום חכם, גורמת להם לגשת לשואל ולשאלה בצורה לא נכונה מעיקרא, ובמקום לברר אודות מצבו הרוחני של השואל למשל, שהוא כלל גדול בפסיקה ש"השואל הוא ג"כ מראה" כמו שמורגל בפי מורינו ראש בית ההוראה, מסתפקים ב"ראש קטן" ועושים את החשבון ההלכתי המצומצם ואוסרים או מתירים מבלי לחשב את ההשלכות לפסיקה שלהם. וכן כל אותם כללי פסיקה שאינם כתובים בספרי האחרונים אלא שזורים כחוט השני בין דפי הגמרא ובמדרשים באינספור מקומות לא שייכים אצלם כלל, מכח זה שמעולם לא שימשו חכמים.

כל אלו הדברים נגרמים אך ורק בשל מחסור חמור בשימוש חכמים, שהוא הגורם לתלמיד חכם שקרא ושנה להיקרות בפי חכמינו (ברכות מז, ב) "עם הארץ", לא פחות מכך.

אשר על כן, תנוח דעתו של כבודו, כי אם הינו תלמיד חכם מהסוג הראשון, הריני לבשרו כי כדאי ויסלול לו דרך פסיקה חדשה משלו המסתמכת אך ורק על כללי הפסיקה הידועים לנו מדורי דורות, היות ולא יצליח למצוא רב גדול שנוהג בשיטה זו, כי מי לנו גדול כמרן הגר"ע יוסף זצ"ל אשר מסר נפשו על הקמת והעמדת כללי הפסיקה הנ"ל, ועכ"ז פעמים רבות מאד נטה מהם קו והלך אחר סברות אחרות, וכמעט בכל כלל מכללי הפסיקה יש יותר יוצאים מן הכלל מאשר נכללים בכלל.

ואם כבודו תלמיד חכם מהסוג האמיתי והנכון וזכה לשמש את מרן הגר"ע זצ"ל ולקבל ממנו תורה ודרך בפסיקה, הרי כבר קבעו חכמינו שאין אדם עומד על דעת רבו אלא לאחר 40 שנה. וזה היה בזמנם שהיו חכמים ונבונים גדולים בתורה, אבל אנן יתמי דיתמי ספק אם נגיע לסוף דעתם של רבותינו כלל וכלל.

והעיקר יתעסק כבודו בלשמש תלמידי חכמים שהוא העיקר הגדול בהוראה, ולא יחפש ללקט תשובות מתשובות שונות ולחבר מהם איזה קונטרס כדרכם של הרבה צעירים בזמנינו, כי ברור דברים לא יחדל פשע, ויותר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה אין קץ.

בכבוד רב.