שלום כבוד הרב
התחתנתי לפני ג' חודשים, ובמשך הרבה זמן לא הצלחתי לבעול בעילת מצווה, לפני שבוע ב''ה חלה השתפרות והצלחתי לחדור קצת יותר (לא נ''ל שהצלחתי עד הסוף, אשתי אמרה שנ''ל שהצלחתי לקרוע את הבתולים, אבל היא הסתכלה אח''כ עם מראה ואמרה שהיא רואה אותם שלמים) אתמול שכבנו והזרעתי (ולא נכנסתי הרבה) ויצא לה דם, רציתי לשאול האם היא נאסרה ?
למורינו הרב שליט"א
האם לפצח גרעינים מצלוחיות נפרדות, אבל להשליך את הקליפות לאותו כוס או צלחת, יש לאסור כי יש בזה קירוב ומשתמשים באותו הקערה באכילתם, או שכיון שאינו אישי כי שייך גם באנשים חיצוניים אז יש להתיר, או שלא גזרו אלא על אכילה מאותה הקערה ואין לאסור.
תודה רבה וייש"כ עצום בשם כלל ישראל על ההחכמות הרבות.
שלום לכבוד הרב הגאון אשר שותים אנו בצמא את דברי תורתו.
הסתפקנו בכולל בעניין אם חוששים לדם בתולים וכיצד יש לנהוג בבעילת המצוה, בנשים שמורגלות עוד מנערותן להניח באותו מקום טמפון המשמש לספיגה, האם השימוש במוצר זה גורם להשרת הבתולים ויהיה דינה כמי שרופאה ביתקה את בתוליה, או שגורם להשרה חלקית.
תודה מראש.
שלום לכבוד הרב שליט"א.
עלתה לי קושיא כשלמדתי באבני שהם, לגבי וסת שאינו קבוע כתב שלפי הבית יוסף ע"פ הרשב"א א"צ בדיקה כלל מלבד בעונה בינונית, אלא שרוב האחרונים כתבו להצריכה בדיקה לכתחלה, וכן פשט המנהג.
והנה בשו"ע בסי' קפ"ט ס"ד לכאורה מוכח שלכתחלה צריכה בדיקה גם ביום חודש והפלגה שאינה קבועה, מדכתב שאם לא בדקה מותרת.
[ואפשר לדחות שהשו"ע רק העתיק לשון הטור שם וליה לא ס"ל, ודוחק. וגם א"כ צריך אז זה מחלוקת רשב”א וטור, ולא רק אחרונים שנחלקו על הב"י בהבנת הרשב”א].
לכבוד הרבנים החשובים שליט"א
בדין ברכת הנותן ליעף כוח כיצד אנו מברכים אותה הרי מרן בשו"ע (סימן מ"ו) כותב "יש נוהגין לברך הנותן ליעף כוח ואין דבריהן נראין" ולפי מרן אין לברך.
והרי קיבלנו הוראות מרן שפוסק כדעת הרא"ש שכל ברכה שאינה נזכרה בתלמוד אין מברכין אותה
והאר"י כותב שכן לברך.
ולכאורה כל מה שנהגנו בני הספרדים לברך זה בגלל האר"י וא"כ קשה הרי אנחנו בני הספרדים ובראשינו מרן רבינו הענק היביע אומר זי"ע ועוד פוסקים כי אומרים סב"ל נגד האר"י.
וא"נ שזה מנהג הרי קשיא לי שלכאורה הוא מנהג טעות שהרי מרן היבי"א פוסק בכמה פעמים שלא כהמנג וכדעת מרן השו"ע (לדוגמא בברכה על נרות שבת) ולכן נראה שנבטל לכאורה המנהג שהוא טעות.
וא"נ שמרן חזר בו הרי זה בדוחק רב ועצום שהרי מרן החיד"א כותב שאם מרן היה רואה דעת האר"י היה חוזר בו ולכאורה א"כ נאמר בכל ההלכות הכי. והכנסה"ג כותב ששמע ממישהו שמרן חזר בו בסוף ימיו ודי לנו במה שאנו רואים.
וא"נ שברה זאת מוזכרת בגאונים הרי בסידור רב האי גאון אינה מוזכרת.
וא"נ שהרי מוזכר בראשונים הרי קיבלנו שכל ברכה שאינה נזכרה בתלמוד אין מברכין אותה. ועוד שזה רק חמשה-שבעה ראשונים בלבד (ר"ד אבדרהם, סמ"ג, בעל העיטור, הטור, מחזור ויטרי ועוד)
והב"ח כותב (סימן מ"ו ס"ק ח') שגם לאשכנזים יורה שלא לברך ומ"מ אין למוחקה מהסידורים,
והגם שהגאון רבי אליהו מוילנא לא היה מברך כדאיתא בספר "מעשה רב"
וכבר אמרו שאין להקשות על מרן זי"ע משתי טעמים
א. כי בכל רגע שהיה כותב תשובה היה לפני כן יושב ומעביר את כל התורה מול עיניו.
ב. כי מרן כדרכו בקודש לא משאיר את המעיין בדברי תימה, אלא תמיד מפרש דבריו מבלי שיצטרך לביאור, ואם היה כאן קושיא גדולה לא היה נמנע מרן מלכתוב הטעם. אמנם אני לא מחפש להקשות על מרן אלא להבין דעתו בלבד.
השיב לי הגר"ח רבי שליט"T וז"ל "ועיין שו"ת יבי"א ח"ד סימן כ"ה ס"ק י"ד. שמיישב את הכל. וע"ש לא רק אם היה רואה אלא במציאות היה שמרן הב"י חזור בו. ע"ש.
וגם לישב חקירה גדולה, אם האר"י ז"ל זיע"א כוחו כמו תנא וכן אם קיבלנו את האר"י ז"ל. כמו קבלת מרן הב"י, או לא. כ"ז פלפולים ידועים ועכ"פ למעשה מברכים הנותן ליעף כוח וכנראה שזה משמיים נוצר מצד כזה אשר כל עם ישראל מברכים ברכה זו. ויש בזה חיזוק גדול באמונה. והתרגום (ישעיה מ. כ"ט) מבאר שהכוונה לצדיקים שעייפים מלימוד תורה נותן חכמה. וכן ביבי"א ח"ד סימן י"ח ס"ק א'. תורה מתשת ודע זה רק בהתחלה עי"ש. ויש לכוון בברכה זו ולבקש בלב כח לתורה וזיכו הרבים וקידוש השם תמיד. ועיין יבי"א שם בהוצאה החדשה בגליון בסוף הסימן על מעלת זיכו הרבים. ומה מעיד מרן זיע"א על עצמו.
בברכת התורה חיים רבי עיה"ק חולון"
וקשיא לן הרי זה מנהג טעות לכאורה וגם מה שייך לומר שזה מן השמיים.
הרה"ג שבתי לוי השיב לי וז"ל "במש''כ לשאול מדוע מברכין ברכת הנותן ליעף כח שהוא נגד השו''ע, עיין במש''כ בספר ברכת ה' ח''ד פ''ד סימן מח ובהערה 161, דמנהג זה מבוסס על מש''כ החיד''א (סימן מו אות לא) שמעיד שכך נתפשט המנהג ע''פ האר''י וגם מעידים שמרן חזר בו בסוף ימיו, וכ''כ גם בספר מטה יהודה, שרבים כך נהגו ומרן חזר בו בסוף ימיו. ובכה''ג אמרינן במקום מנהג שנתפשט לא אמרו סב''ל, אולם שאני נרות שבת שלא התפשט מנהג זה לנהוד כהרמ''א, וגם יסודתו היתה בטעות כי מדוע ננקוט רמ''א ונעזוב דברי השו''ע. משא''כ הכא נהגו כדעת האר''י ואין זה בטעות, ובמקום מנהג לא אמרינן סב''ל. והבן."
וקשה שלפי אחיו בכלל לא אומרים סב"ל נגד האר"י
ועוד שהרי גם יסדות מנהג לברך הנותן ליעף כוח הוא טעות.
ועוד השיב הרב יחיאל ברדא נר"ו
שלום וברכה,
בנוגע לשאלתכם בדין ברכת הנותן ליעף כח, שלכאורה יש לפסוק סב"ל נגד דברי האר"י ולומר שהמנהג לברך הוא בטעות. הרי זה ביאור דברי מו"ר הגר"ד יוסף שליט"א: אף שמצינו בכ"ד שאומרים על מנהג שיסודו בטעות ויש לבטלו, הרי זה דוקא באופן שאין לו סמך אמיתי בהלכה. משא"כ בנדו"ד שיש מקור לזה מדברי חלק מן הראשונים. ומה שהמנהג הוא נגד דברי השו"ע, אינה סיבה לבטלו, וכמו שמצינו במקומות רבים, שמנהג שקדם לפסק השו"ע, ויש לו יסוד בראשונים או פוסקים, יש לקיימו אף אם הוא נגד דברי השו"ע [ולדוגמא נציין לדברי השו"ע או"ח סי' רנ"ז ס"ח, בענין הטמנה בדבר המוסיף הבל ע"י דבר אחר, שאין אנו נוהגים כדבריו, וכמו שהעיר בזה כבר מרן זיע"א בשו"ת יבי"א].
בברכה מרובה
הרב יחיאל ברדה וכו'"
וגם כאן קשיא לי שהרי זה מנהג טעות ויסדתו בכמה ראשונים בודדים.
וחתנא דבי נשיאה הגאון ר' אהרון בוטבול השיב וז"ל
שלום וברכה!
כשיש מנהג שיסודו בהררי קודש ונהגו בו בכל הדורות ברצף, דור אחר דור, אין לבטלו בשום פנים ואופן.
הוכחה לדברנו שמהר"ם בן חביב פוסק להקל בדיני הטמנה ושהיה נגד מרן וטען שכך נהגו הספרדים, ועוד כמה דוגמאות.
ואולם המנהג שנהגו במרוקו לברך על הדלקת נרות לאחר ההדלקה לא התברר שהיה מנהג הספרדים מקדמא דנא, אלא להיפך.
בברכת הנותן ליעף כח, כל חכמי הספרדים נהגו לברך ברציפות בכל הדורות ממרן הב"י ועד דורנו.
בברכה
אהרן בוטבול"
וגם כאן קשיא לי שהרי המנהג שהיה בהדלקת נרות הוא לאר רק במרוקו ומסתמא היה לו סמך בהלכה ואע"פ כן ביטלנו.
בברכת התורה
האוחז בשולי גלימתו האדורה של גדול הדורות מרן זי"ע
לכבוד הגאון הגדול הרב משה פנירי שליט"א.
רצינו לדעת מה ההוראה של הרב בענין אשה שראתה איך יוצא ממנה ליחה עם דם, דהיינו בזמן שישבה באסלה ראתה איך נופל ממנה ליחה שיש בתוכה טיפת דם פחות מכגריס, האם הדבר נידון ככתם וממילא לפי הפוסקים המקילים בודאי מגופה פחות מכגריס מותרת, או שדנים זאת כראיה עם הרגשה ואסורה??
יש לנו מקרה למעשה שמחכה לתשובה של הרב יישר כח גדול. שתזכו להגדיל תורה ולהאדירה.
רב אריאל גרויסמן - רב קהילת תורת משה - בואנוס איירס ארגנטינה.
אנו זוג כבני 40+ עם 11 ילדים. לפני כשנה אשתי ילדה לראשונה בניתוח, שהיה ניתוח חירום בן כמה שעות, עם חתך T, ולאחריו אמרו לה שעדיף לא להכנס יותר להריון, ולכל הפחות למנוע שנתיים. בנוסף, לפני 3 חודשים היא עברה ניתוח לכריתת בלוטת רוק עקב גידול שפיר, וכעת הרופא אומר שאי אפשר יותר נובה רינג ושום דבר עם הורמונים.
בעקבות זאת אשתי לא בולעת כדורים יותר, ובכדי שלא להכנס להריון אנו דוחים את הטבילה בכמה ימים. כעת אנו מותרים בדרך כלל כשבוע וחצי, כי בהתחלה יש דימום קל, אחרי זה מחזור כשבוע, ואז שבעה נקיים, יוצא ימי טהרה בין שבוע לשבוע וחצי כך שאין מצב לקצר בעוד כמה ימים של איחור טבילה.
שאלתי היא האם ניתן לשמש בכיס על איבר הגבר? כי VCF הוא אמר שיש סיכון להכנס להריון, כמו כן אנו אשכנזים - ראיתי ברמ"א שמותר באקראי דרך איברים אפילו אם יוציא ש"ז, ובנו"כ ראיתי שכתבו שהרמ"א לא ראה את הזוהר.
מהי ההלכה באמת? ומה נקרא באקראי?
שאלה להלכה. הרב דוד דגגה שלח אותי לשאול פה.
עשיתי הפסק יום ראשון שעבר ויצא נקי. יום שני למחרת היה כתם על התחתונית וקצת על התחתון.
עשיתי את הבדיקה של יום שני וכיוונתי שהיא תהיה הפסק במידה ולא תקין.
דיברתי עם הרב דגגה ולפי מה ששמע יכול להיות שאת ההפסק עשיתי "בין הטיפות", ככה שפסק שאני יטבול ביום שלישי.
בעלי ביקש שאני אטבול ביום ראשון הוא אמר שמאד קשה לחכות, הוא מרגיש צורך דחוף ומפחד להיכשל וזה ממש פיקוח נפש, ככה בעלי אמר.
אשמח לתשובה מה לעשות אם לטבול מחר או ביום שלישי.
מדגישה שוב שהבדיקות יצאו טהורות, והמחזור היה במשך 5 ימים.
א’-ה’ – 18:00-20:00 | 13:45-15:00
ו’ וערבי חג – 10:00-11:30
כמידי שנה יפעל מוקד מיוחד למענה לשאלות הציבור בענייני הצום בשיתוף קופת חולים כללית