לכבוד הרבנים החשובים שליט"א
בדין ברכת הנותן ליעף כוח כיצד אנו מברכים אותה הרי מרן בשו"ע (סימן מ"ו) כותב "יש נוהגין לברך הנותן ליעף כוח ואין דבריהן נראין" ולפי מרן אין לברך.
והרי קיבלנו הוראות מרן שפוסק כדעת הרא"ש שכל ברכה שאינה נזכרה בתלמוד אין מברכין אותה
והאר"י כותב שכן לברך.
ולכאורה כל מה שנהגנו בני הספרדים לברך זה בגלל האר"י וא"כ קשה הרי אנחנו בני הספרדים ובראשינו מרן רבינו הענק היביע אומר זי"ע ועוד פוסקים כי אומרים סב"ל נגד האר"י.
וא"נ שזה מנהג הרי קשיא לי שלכאורה הוא מנהג טעות שהרי מרן היבי"א פוסק בכמה פעמים שלא כהמנג וכדעת מרן השו"ע (לדוגמא בברכה על נרות שבת) ולכן נראה שנבטל לכאורה המנהג שהוא טעות.
וא"נ שמרן חזר בו הרי זה בדוחק רב ועצום שהרי מרן החיד"א כותב שאם מרן היה רואה דעת האר"י היה חוזר בו ולכאורה א"כ נאמר בכל ההלכות הכי. והכנסה"ג כותב ששמע ממישהו שמרן חזר בו בסוף ימיו ודי לנו במה שאנו רואים.
וא"נ שברה זאת מוזכרת בגאונים הרי בסידור רב האי גאון אינה מוזכרת.
וא"נ שהרי מוזכר בראשונים הרי קיבלנו שכל ברכה שאינה נזכרה בתלמוד אין מברכין אותה. ועוד שזה רק חמשה-שבעה ראשונים בלבד (ר"ד אבדרהם, סמ"ג, בעל העיטור, הטור, מחזור ויטרי ועוד)
והב"ח כותב (סימן מ"ו ס"ק ח') שגם לאשכנזים יורה שלא לברך ומ"מ אין למוחקה מהסידורים,
והגם שהגאון רבי אליהו מוילנא לא היה מברך כדאיתא בספר "מעשה רב"
וכבר אמרו שאין להקשות על מרן זי"ע משתי טעמים
א. כי בכל רגע שהיה כותב תשובה היה לפני כן יושב ומעביר את כל התורה מול עיניו.
ב. כי מרן כדרכו בקודש לא משאיר את המעיין בדברי תימה, אלא תמיד מפרש דבריו מבלי שיצטרך לביאור, ואם היה כאן קושיא גדולה לא היה נמנע מרן מלכתוב הטעם. אמנם אני לא מחפש להקשות על מרן אלא להבין דעתו בלבד.
השיב לי הגר"ח רבי שליט"T וז"ל "ועיין שו"ת יבי"א ח"ד סימן כ"ה ס"ק י"ד. שמיישב את הכל. וע"ש לא רק אם היה רואה אלא במציאות היה שמרן הב"י חזור בו. ע"ש.
וגם לישב חקירה גדולה, אם האר"י ז"ל זיע"א כוחו כמו תנא וכן אם קיבלנו את האר"י ז"ל. כמו קבלת מרן הב"י, או לא. כ"ז פלפולים ידועים ועכ"פ למעשה מברכים הנותן ליעף כוח וכנראה שזה משמיים נוצר מצד כזה אשר כל עם ישראל מברכים ברכה זו. ויש בזה חיזוק גדול באמונה. והתרגום (ישעיה מ. כ"ט) מבאר שהכוונה לצדיקים שעייפים מלימוד תורה נותן חכמה. וכן ביבי"א ח"ד סימן י"ח ס"ק א'. תורה מתשת ודע זה רק בהתחלה עי"ש. ויש לכוון בברכה זו ולבקש בלב כח לתורה וזיכו הרבים וקידוש השם תמיד. ועיין יבי"א שם בהוצאה החדשה בגליון בסוף הסימן על מעלת זיכו הרבים. ומה מעיד מרן זיע"א על עצמו.
בברכת התורה חיים רבי עיה"ק חולון"
וקשיא לן הרי זה מנהג טעות לכאורה וגם מה שייך לומר שזה מן השמיים.
הרה"ג שבתי לוי השיב לי וז"ל "במש''כ לשאול מדוע מברכין ברכת הנותן ליעף כח שהוא נגד השו''ע, עיין במש''כ בספר ברכת ה' ח''ד פ''ד סימן מח ובהערה 161, דמנהג זה מבוסס על מש''כ החיד''א (סימן מו אות לא) שמעיד שכך נתפשט המנהג ע''פ האר''י וגם מעידים שמרן חזר בו בסוף ימיו, וכ''כ גם בספר מטה יהודה, שרבים כך נהגו ומרן חזר בו בסוף ימיו. ובכה''ג אמרינן במקום מנהג שנתפשט לא אמרו סב''ל, אולם שאני נרות שבת שלא התפשט מנהג זה לנהוד כהרמ''א, וגם יסודתו היתה בטעות כי מדוע ננקוט רמ''א ונעזוב דברי השו''ע. משא''כ הכא נהגו כדעת האר''י ואין זה בטעות, ובמקום מנהג לא אמרינן סב''ל. והבן."
וקשה שלפי אחיו בכלל לא אומרים סב"ל נגד האר"י
ועוד שהרי גם יסדות מנהג לברך הנותן ליעף כוח הוא טעות.
ועוד השיב הרב יחיאל ברדא נר"ו
שלום וברכה,
בנוגע לשאלתכם בדין ברכת הנותן ליעף כח, שלכאורה יש לפסוק סב"ל נגד דברי האר"י ולומר שהמנהג לברך הוא בטעות. הרי זה ביאור דברי מו"ר הגר"ד יוסף שליט"א: אף שמצינו בכ"ד שאומרים על מנהג שיסודו בטעות ויש לבטלו, הרי זה דוקא באופן שאין לו סמך אמיתי בהלכה. משא"כ בנדו"ד שיש מקור לזה מדברי חלק מן הראשונים. ומה שהמנהג הוא נגד דברי השו"ע, אינה סיבה לבטלו, וכמו שמצינו במקומות רבים, שמנהג שקדם לפסק השו"ע, ויש לו יסוד בראשונים או פוסקים, יש לקיימו אף אם הוא נגד דברי השו"ע [ולדוגמא נציין לדברי השו"ע או"ח סי' רנ"ז ס"ח, בענין הטמנה בדבר המוסיף הבל ע"י דבר אחר, שאין אנו נוהגים כדבריו, וכמו שהעיר בזה כבר מרן זיע"א בשו"ת יבי"א].
בברכה מרובה
הרב יחיאל ברדה וכו'"
וגם כאן קשיא לי שהרי זה מנהג טעות ויסדתו בכמה ראשונים בודדים.
וחתנא דבי נשיאה הגאון ר' אהרון בוטבול השיב וז"ל
שלום וברכה!
כשיש מנהג שיסודו בהררי קודש ונהגו בו בכל הדורות ברצף, דור אחר דור, אין לבטלו בשום פנים ואופן.
הוכחה לדברנו שמהר"ם בן חביב פוסק להקל בדיני הטמנה ושהיה נגד מרן וטען שכך נהגו הספרדים, ועוד כמה דוגמאות.
ואולם המנהג שנהגו במרוקו לברך על הדלקת נרות לאחר ההדלקה לא התברר שהיה מנהג הספרדים מקדמא דנא, אלא להיפך.
בברכת הנותן ליעף כח, כל חכמי הספרדים נהגו לברך ברציפות בכל הדורות ממרן הב"י ועד דורנו.
בברכה
אהרן בוטבול"
וגם כאן קשיא לי שהרי המנהג שהיה בהדלקת נרות הוא לאר רק במרוקו ומסתמא היה לו סמך בהלכה ואע"פ כן ביטלנו.
בברכת התורה
האוחז בשולי גלימתו האדורה של גדול הדורות מרן זי"ע
לכבוד הרב משה פנירי שליט"א
ברצוני לשאול, אני אברך יש לי ב"ה כמה ילדים אחד מהם לצערי עם אוטיזם, ואשתי ב"ה אחרי 6 שנים בהריון בשבוע 20. עשינו אולטרסאונד ונודע לנו שיש בלב של העובר נקודה לבנה של חלבון, אמרו לנו שיש נשים שזה קיים אצלן ולא צריך להילחץ, אבל עדיף לעשות סקירת מערכות מאוחרת לבדוק שהכל תקין.
ברצוני לשאול את הרב האם כדאי לעשות את הסקירה? כי בילדים האחרים לא עשיתי. מצד שני אולי חלילה אם יש בעיה יוכלו להציל חיים, אבל גם אמרו לי שהמון פעמים הם טועים ולוחצים על ההורים לעשות חס ושלום הפלה.
לכבוד הרה"ג שלום וברכה!
אשמח אם הרב שליט"א יוכל לענות לשאלתי, והדבר יהיה לי לעזר רב.
אדם שהגיע לצימר ויש שם מנגל העומד לרשות המתארחים בצימר, האם יכול להשתמש במנגל? לכאורה יש חשש שמא השתמשו ברשת להכנת בשרים טרף או אף בשר וחלב רח"ל, אולם לכאורה מדובר על ספק דרבנן בלבד משום שהרשת אינה בת יומא, ועוד האם י"ל בא"י שרוב בשר כשר ואף יש עוד צד להקל? (כמובן שאלה זו היא בהנחה שהרשת עצמה נקייה וללא ממשות בעין)
אם נאמר שאסור וצריך הכשרה, מה ההכשרה הנדרשת לרשת זו? (שאלה זו היא אף במצב של רשת עם ממשום, והאם ממשות שרופה לגמרי נחשבת ממשות?)
אשמח מאוד אם יהיה לרב שליט"א זמן להאריך עם מקורות והדבר יהיה לתועלת רבה מאוד.
תודה רבה לכבוד הרב שליט"א,
אמיר גרינבאום.
זכינו לשמוע את הרב היום בכנס בעפולה.
הרב דיבר על היתר רב שניתן לאשה שטסה בליל טבילתה, לטבול ביום ולא להתייחד עם בעלה עד הערב.
שאלתי היא, האם באופן כזה שאר קריבות מותרים (בצניעות כמובן), כי יש מקרים בהם בני הזוג אינם טסים יחד, או בעל שיוצא למילואים לתקופה והקושי הרגשי עצום...
אני שואלת בתור מדריכת כלות, כי הכלות שואלות הרבה שאלות דומות בשנה הראשונה, בעיקר בתקופת המלחמה.
ידוע שאם אישה תראה דם בכמות של ראיית ווסת - אפילו על דבר שאינו מקבל טומאה, כמו תחתונית, הפסיקה המקובלת היא לאסור אותה, שאם לא כן אפשר לבטל כל דיני נידה על ידי לבישת פדים והחלפה תדירה וכו'.
השאלה היא האם אישה עם מירנה, שכידוע רואה מעט דם כל חדש, האם תאסר אפילו בכמות דם מועטת על הפד, כיון שזו הווסת שלה, או שלא פלוג רבנן גם לקולא. אותה שאלה תהיה על כתם פחות מכגריס על דבר המקבל טומאה. אשמח לתשובה מהירה עם מקורות.
השאלה שלי: מה הדין להבעל לראות מקומות המכוסים של אשתו כשהיא טהורה, נוגע לי הרבה כשצעיף שעל ראשה אינה כ''כ טוב עליה, ונראים שערות ראשה וגם ראשה במקומות שבדרך כלל מכוסה, עכשיו לא מכוסה, האם אני מחייב לעורר אותה לתקן את הצעיף? או שאני משוחח איתה בשעה שמניקה את התינוק, ואני רואה את הדדים, האם אני צריך להפסיק את השיחה ולעורר עליה על זה וגם נוגע כשני מתוערר מהשינה כדי לקום, והיא עדיין ישינה, ופתאום הרגלים שלה נראות, ואני לא רוצה לכסות אותה, כי תתעורר ע''י זה ואם אני ישאר בחדר (כדי להתלבש וכדו') כמעט ברור שאני יראה אותה שוב ושוב, האם אני חייב לעזוב את החדר והאם יש חילוק בין ראיה בלי התבוננות להבטה תדירה.
וכאמור השאלה נשאלת כשהיא טהורה, כי כשהיא נדה אני יודע שהדברים חמורים יותר.
שלום הרב, יש לנו שתי שאלות בענייני חופה וקידושין:
א - יש עדות שנוהגים שלא הולכים לחתונה של חבר או אף בן משפחה אם מתחתנים בהפרש של פחות מ 40 יום. יש שאומרים שמחליפים סיכות זו עם זו או שמים בכיס לחם ומלח ואז אפשר ללכת' וכל מיני מנהגים כאלו ואחרים מחשש לעין הרע.
עיינתי בספרו הנפלא של הרב 'בית חתנים' החדש ולא מצאתי אזכור לזה, רציתי לדעת מה דעת הרב בענין, האם יש לחוש ויש מקור לכך או שזה מנהג גויים?
ב - לגבי הנושא של שושבינים בחתונה, הורים גרושים שמלווים את החתן והכלה לחופה, האם יש בזה בעיה?
ראיתי שהרב כתב לעניין הורים בזיווג שני או אנשים שאין להם ילדים, אך מה הדין בגרושים, ומה אם ההורים hיפגעו אם יאמרו להם שלא הם יהיו המלווים?
יישר כח!
ראתה במשך כמה ימים כתמים על פד שחור בכמות שרחוקה מכמות של וסת אך כן בתדירות גבוהה (במשך יום שלם מספיק פד דקיק) בלי הרגשה מלבד הרגשת רטיבות שישנה בכל כתם רגיל, ממתי נחשב וסת? כי כמה שידוע לי יש כמות מסוימת שחוששים.
נ.ב משתמשת בהתקן קיילינה והכתמים התחזקו אחר הפסקת לקיחת פרימולוט נור שנלקח מספר שבועות.
לכבוד הרב משה פנירי שליט"א
כבודו כתב בספרו אבני שהם סי' קפט סעי' יט, שאשה שיש לה מיחושים קבועים והם פוסקים רק לאחר יומיים מקבלת ווסת, הדין הוא שחוששת לג' חששות ולחומרא גם לווסת הגוף.
נשאלתי מה הדין באשה שבדקה עצמה וראתה שכל חודש בזמן הביוץ מרגישה דקירה ולאחר ט"ו ימים מקבלת את ווסתה, האם דינה כדלעיל.
שלמה הלוי (ברלין).
שלום וברכה.
בלמדנו בכולל כעת דיני וסתות הסתפקנו מה יהיה הדין כיום שהממוצע של המחזור שידוע לנו הוא 28 יום ולא 30, והאם יש התייחסות בפוסקים בעניין זה, שהרי חז"ל קבעו זאת עפ"י המציאות שבזמנן וכ"ש הב"י בסי' קפד שכך רוב נשים היו רואות, ואולי יש לדון עפ"י המציאות כיום אם השתנתה עכ"פ לחומרא ולא לקולא.
בתודה מראש, שגיב.
בס"ד לכבוד הרב משה פנירי הי"ו שלום ואור.
בספר אבני שהם על הלכות נדה, סימן קצו סעיף ב עמ' תרנ"ו, מביא הרב (בשם הרב ב"צ אבא שאול) ראייה שמותר שיהיה פער של כמה ימים בין הפסק הטהרה לבין שבעת הימים הנקיים, מכך שהשו"ע קובע (קצו, ד) שאם "לא בדקה בכל הז', וביום השמיני בדקה ומצאה טהורה, אין לה אלא יום ח' בלבד ומשלמת עליו".
ולפי זה טוען הרב שמה שכתב בלחם ושמלה (שמלה, קצו ס"ק ז) שחובה ששבעת הימים הנקיים יהיו סמוכים להפסק הטהרה, היינו דווקא "לשיטת רב שסגי בבדיקה בתחילתן או בסופן, אבל להמצריכים תחילתן וסופן, יודה שאין צורך לסמוך" (לשון הרב שם בספר אבני שהם).
ולא הבנתי את דברי הרב, שהרי גם דברי השולחן ערוך סימן קצו סעיף ד' שצוטטו לעיל (בראייה בשם הרב ב"צ אבא שאול), נאמרו על פי שיטת רב שסובר שסגי בבדיקה בתחילתן או בסופן, וכפי שעולה בבירור מתוך דברי השולחן ערוך עצמו (בדעה הראשונה שהביא שם שהיא דעת רב), ולכן לכאורה המסקנה ההכרחית היא שדברי הלחם ושמלה אכן מנוגדים לדברי השולחן ערוך הללו.
אשמח מאד שהרב יאיר את עיניי. תודה רבה לרב.
בית הוראה ‘אפיקי מים’ בראשות הגאון הגדול הרב משה פנירי שליט”א
נוסד בשנת תשס”ז בשכונת רמות בירושלים.
כיום משיבים מטעם בית ההוראה למעלה מ 300 רבנים, בכ -100 ערים ברחבי הארץ והעולם
א’-ה’ – 18:00-20:00 | 13:45-15:00
ו’ וערבי חג – 10:00-11:30
כמידי שנה יפעל מוקד מיוחד למענה לשאלות הציבור בענייני הצום בשיתוף קופת חולים כללית
