היה מקרה שלתוך תנור פתוח של לחמים, נכנסה יונה [לא ראו מה קרה, רק אחרי שאפו את החלות בתנור ביתי מצאו את היונה אפויה ליד התבנית] ואפו את הלחמים אתה.
שאלתי הם החלות נאסרו?
מו"ץ אחד התיר לדעת מרן, היכן יש מקור מפורש למקרה דידן שאוכל להגיד לו?
"אין צולין בשר כשרה עם בשר נבלה או של בהמה טמאה בתנור א', ואף על פי שאין נוגעים זה בזה. ואם צלאן, הרי זה מותר. ואפילו היתה האסורה שמינה הרבה והמותרת רזה. ואם התנור גדול שמחזיק י"ב עשרונים, ופיו פתוח, מותר לצלותם בו ובלבד שלא יגעו זה בזה. ואם אחד מהם מכוסה בקערה או בבצק וכיוצא בו, מותר לצלותם אפילו בתנור קטן ופיו סתום. הגה: וה"ה לבשר עם חלב נמי דינא הכי. (טור סימן צ"ז). ונוהגין להחמיר לכתחלה, אפילו בתנור גדול; ובדיעבד, להקל אפילו בתנור קטן. (ארוך כלל ל"ט ובתשובת ר"י מינץ ובהגהת ש"ד ואגור בשם מהרי"ל וטור בשם רשב"א שכן הסכמת רוב המורים והוא שיטת רש"י וה"ג ורי"ף ורמב"ם). ואם אפה פת עם בשר, אסור לאכלו עם חלב, אם יש לו פת אחר (שם). וכן אם עובד כוכבים אפה פת עם איסור, אסור לקנות אותו פת אם יש פת אחר, דכל זה מקרי לכתחלה. אבל אם אין לו פת אחר בריוח, מותר בשניהם, דזה מקרי לענין זה דיעבד. (אגור בשם ר"י מולין). י"א דאין מתירין ריחא, אפילו בדיעבד, אלא אם כן התנור פתוח קצת מן הצד או למעלה במקום שהעשן יוצא (שם בארוך). ובמקום הפסד אין להחמיר, בדיעבד (כי כן נראה מהפוסקים וכ"פ ב"י), אפילו סתום לגמרי".
אך מצד שני:
איך יונה מתה נכנסה לתנור? אם היא מתה צריך שמישהו יכניס אותה לתנור, שהרי לא יכולה ללכת לבד, ואם נפלה על הדלת היו רואים אותה כשסגרו את הדלת.
מרן היקל כאשר כל אחד מהמאכלים נמצא בנפרד, ואין חשש שנגעו זה בזה. אבל יונה, אם היא בחיים, כשהתנור מתחיל להתחמם מתחילה לרוץ ממקום למקום, עד שמתבשלת ומתה מהחום, ויש חשש גדול שמא נגעה בלחמים. ואפשר שכבר נזלו ממנה מיצים בזמן גסיסתה. גם נהגו להחמיר שב 45 מעלות זה כבר יד סולדת בו, ובחום כזה היונה מתרוצצת אבל עדיין יכולה לחיות?
אם מדובר ביונה חיה שנכנסה לתנור ונאפה עם הלחמים, נ"ל שיש חשש מאוד סביר שגוף האיסור נבלע בתוך הלחמים, או לפחות חלק מהם [וכמובן א"א לדעת באיזה]. האם אני צודק?
תודה.
בס"ד לכבוד הרב משה פנירי הי"ו שלום ואור.
בספר אבני שהם על הלכות נדה, סימן קצו סעיף ב עמ' תרנ"ו, מביא הרב (בשם הרב ב"צ אבא שאול) ראייה שמותר שיהיה פער של כמה ימים בין הפסק הטהרה לבין שבעת הימים הנקיים, מכך שהשו"ע קובע (קצו, ד) שאם "לא בדקה בכל הז', וביום השמיני בדקה ומצאה טהורה, אין לה אלא יום ח' בלבד ומשלמת עליו".
ולפי זה טוען הרב שמה שכתב בלחם ושמלה (שמלה, קצו ס"ק ז) שחובה ששבעת הימים הנקיים יהיו סמוכים להפסק הטהרה, היינו דווקא "לשיטת רב שסגי בבדיקה בתחילתן או בסופן, אבל להמצריכים תחילתן וסופן, יודה שאין צורך לסמוך" (לשון הרב שם בספר אבני שהם).
ולא הבנתי את דברי הרב, שהרי גם דברי השולחן ערוך סימן קצו סעיף ד' שצוטטו לעיל (בראייה בשם הרב ב"צ אבא שאול), נאמרו על פי שיטת רב שסובר שסגי בבדיקה בתחילתן או בסופן, וכפי שעולה בבירור מתוך דברי השולחן ערוך עצמו (בדעה הראשונה שהביא שם שהיא דעת רב), ולכן לכאורה המסקנה ההכרחית היא שדברי הלחם ושמלה אכן מנוגדים לדברי השולחן ערוך הללו.
אשמח מאד שהרב יאיר את עיניי. תודה רבה לרב.
לכבוד הרבנים החשובים שליט"א
בדין ברכת הנותן ליעף כוח כיצד אנו מברכים אותה הרי מרן בשו"ע (סימן מ"ו) כותב "יש נוהגין לברך הנותן ליעף כוח ואין דבריהן נראין" ולפי מרן אין לברך.
והרי קיבלנו הוראות מרן שפוסק כדעת הרא"ש שכל ברכה שאינה נזכרה בתלמוד אין מברכין אותה
והאר"י כותב שכן לברך.
ולכאורה כל מה שנהגנו בני הספרדים לברך זה בגלל האר"י וא"כ קשה הרי אנחנו בני הספרדים ובראשינו מרן רבינו הענק היביע אומר זי"ע ועוד פוסקים כי אומרים סב"ל נגד האר"י.
וא"נ שזה מנהג הרי קשיא לי שלכאורה הוא מנהג טעות שהרי מרן היבי"א פוסק בכמה פעמים שלא כהמנג וכדעת מרן השו"ע (לדוגמא בברכה על נרות שבת) ולכן נראה שנבטל לכאורה המנהג שהוא טעות.
וא"נ שמרן חזר בו הרי זה בדוחק רב ועצום שהרי מרן החיד"א כותב שאם מרן היה רואה דעת האר"י היה חוזר בו ולכאורה א"כ נאמר בכל ההלכות הכי. והכנסה"ג כותב ששמע ממישהו שמרן חזר בו בסוף ימיו ודי לנו במה שאנו רואים.
וא"נ שברה זאת מוזכרת בגאונים הרי בסידור רב האי גאון אינה מוזכרת.
וא"נ שהרי מוזכר בראשונים הרי קיבלנו שכל ברכה שאינה נזכרה בתלמוד אין מברכין אותה. ועוד שזה רק חמשה-שבעה ראשונים בלבד (ר"ד אבדרהם, סמ"ג, בעל העיטור, הטור, מחזור ויטרי ועוד)
והב"ח כותב (סימן מ"ו ס"ק ח') שגם לאשכנזים יורה שלא לברך ומ"מ אין למוחקה מהסידורים,
והגם שהגאון רבי אליהו מוילנא לא היה מברך כדאיתא בספר "מעשה רב"
וכבר אמרו שאין להקשות על מרן זי"ע משתי טעמים
א. כי בכל רגע שהיה כותב תשובה היה לפני כן יושב ומעביר את כל התורה מול עיניו.
ב. כי מרן כדרכו בקודש לא משאיר את המעיין בדברי תימה, אלא תמיד מפרש דבריו מבלי שיצטרך לביאור, ואם היה כאן קושיא גדולה לא היה נמנע מרן מלכתוב הטעם. אמנם אני לא מחפש להקשות על מרן אלא להבין דעתו בלבד.
השיב לי הגר"ח רבי שליט"T וז"ל "ועיין שו"ת יבי"א ח"ד סימן כ"ה ס"ק י"ד. שמיישב את הכל. וע"ש לא רק אם היה רואה אלא במציאות היה שמרן הב"י חזור בו. ע"ש.
וגם לישב חקירה גדולה, אם האר"י ז"ל זיע"א כוחו כמו תנא וכן אם קיבלנו את האר"י ז"ל. כמו קבלת מרן הב"י, או לא. כ"ז פלפולים ידועים ועכ"פ למעשה מברכים הנותן ליעף כוח וכנראה שזה משמיים נוצר מצד כזה אשר כל עם ישראל מברכים ברכה זו. ויש בזה חיזוק גדול באמונה. והתרגום (ישעיה מ. כ"ט) מבאר שהכוונה לצדיקים שעייפים מלימוד תורה נותן חכמה. וכן ביבי"א ח"ד סימן י"ח ס"ק א'. תורה מתשת ודע זה רק בהתחלה עי"ש. ויש לכוון בברכה זו ולבקש בלב כח לתורה וזיכו הרבים וקידוש השם תמיד. ועיין יבי"א שם בהוצאה החדשה בגליון בסוף הסימן על מעלת זיכו הרבים. ומה מעיד מרן זיע"א על עצמו.
בברכת התורה חיים רבי עיה"ק חולון"
וקשיא לן הרי זה מנהג טעות לכאורה וגם מה שייך לומר שזה מן השמיים.
הרה"ג שבתי לוי השיב לי וז"ל "במש''כ לשאול מדוע מברכין ברכת הנותן ליעף כח שהוא נגד השו''ע, עיין במש''כ בספר ברכת ה' ח''ד פ''ד סימן מח ובהערה 161, דמנהג זה מבוסס על מש''כ החיד''א (סימן מו אות לא) שמעיד שכך נתפשט המנהג ע''פ האר''י וגם מעידים שמרן חזר בו בסוף ימיו, וכ''כ גם בספר מטה יהודה, שרבים כך נהגו ומרן חזר בו בסוף ימיו. ובכה''ג אמרינן במקום מנהג שנתפשט לא אמרו סב''ל, אולם שאני נרות שבת שלא התפשט מנהג זה לנהוד כהרמ''א, וגם יסודתו היתה בטעות כי מדוע ננקוט רמ''א ונעזוב דברי השו''ע. משא''כ הכא נהגו כדעת האר''י ואין זה בטעות, ובמקום מנהג לא אמרינן סב''ל. והבן."
וקשה שלפי אחיו בכלל לא אומרים סב"ל נגד האר"י
ועוד שהרי גם יסדות מנהג לברך הנותן ליעף כוח הוא טעות.
ועוד השיב הרב יחיאל ברדא נר"ו
שלום וברכה,
בנוגע לשאלתכם בדין ברכת הנותן ליעף כח, שלכאורה יש לפסוק סב"ל נגד דברי האר"י ולומר שהמנהג לברך הוא בטעות. הרי זה ביאור דברי מו"ר הגר"ד יוסף שליט"א: אף שמצינו בכ"ד שאומרים על מנהג שיסודו בטעות ויש לבטלו, הרי זה דוקא באופן שאין לו סמך אמיתי בהלכה. משא"כ בנדו"ד שיש מקור לזה מדברי חלק מן הראשונים. ומה שהמנהג הוא נגד דברי השו"ע, אינה סיבה לבטלו, וכמו שמצינו במקומות רבים, שמנהג שקדם לפסק השו"ע, ויש לו יסוד בראשונים או פוסקים, יש לקיימו אף אם הוא נגד דברי השו"ע [ולדוגמא נציין לדברי השו"ע או"ח סי' רנ"ז ס"ח, בענין הטמנה בדבר המוסיף הבל ע"י דבר אחר, שאין אנו נוהגים כדבריו, וכמו שהעיר בזה כבר מרן זיע"א בשו"ת יבי"א].
בברכה מרובה
הרב יחיאל ברדה וכו'"
וגם כאן קשיא לי שהרי זה מנהג טעות ויסדתו בכמה ראשונים בודדים.
וחתנא דבי נשיאה הגאון ר' אהרון בוטבול השיב וז"ל
שלום וברכה!
כשיש מנהג שיסודו בהררי קודש ונהגו בו בכל הדורות ברצף, דור אחר דור, אין לבטלו בשום פנים ואופן.
הוכחה לדברנו שמהר"ם בן חביב פוסק להקל בדיני הטמנה ושהיה נגד מרן וטען שכך נהגו הספרדים, ועוד כמה דוגמאות.
ואולם המנהג שנהגו במרוקו לברך על הדלקת נרות לאחר ההדלקה לא התברר שהיה מנהג הספרדים מקדמא דנא, אלא להיפך.
בברכת הנותן ליעף כח, כל חכמי הספרדים נהגו לברך ברציפות בכל הדורות ממרן הב"י ועד דורנו.
בברכה
אהרן בוטבול"
וגם כאן קשיא לי שהרי המנהג שהיה בהדלקת נרות הוא לאר רק במרוקו ומסתמא היה לו סמך בהלכה ואע"פ כן ביטלנו.
בברכת התורה
האוחז בשולי גלימתו האדורה של גדול הדורות מרן זי"ע
לכבוד הרה"ג שליט"א
רצינו לחוות דעתכם בקשר לאשה שקבלה מתנה קערה והיה בדעתה להשתמש בה וטבלה אותה כדין, אלא דשוב התחרטה ורוצה לתתה במתנה לחברתה, דהדין הוא דאין צריכים לטבול שוב כלי זה, אלא דהיא בושה לומר לה דכבר טבול דתחשוב שהיא השתמשה בכך וכדו'.
וחשבנו דאולי יש פתרון שתתן הקערה במתנה לגוי ושוב תחזור ותקנה ממנו. והשאלה היא בתרתי, האם מועיל קנין זה א"ד הוי כמו הערמה בדאו', ואי נימא שאין בעיה בכך האם זה לא נקרא דגורם ברכה שאינה צריכה שתצטרך חברתה לחזור ולטבול עם ברכה.
לכבוד הרה"ג שלום וברכה!
אשמח אם הרב שליט"א יוכל לענות לשאלתי, והדבר יהיה לי לעזר רב.
אדם שהגיע לצימר ויש שם מנגל העומד לרשות המתארחים בצימר, האם יכול להשתמש במנגל? לכאורה יש חשש שמא השתמשו ברשת להכנת בשרים טרף או אף בשר וחלב רח"ל, אולם לכאורה מדובר על ספק דרבנן בלבד משום שהרשת אינה בת יומא, ועוד האם י"ל בא"י שרוב בשר כשר ואף יש עוד צד להקל? (כמובן שאלה זו היא בהנחה שהרשת עצמה נקייה וללא ממשות בעין)
אם נאמר שאסור וצריך הכשרה, מה ההכשרה הנדרשת לרשת זו? (שאלה זו היא אף במצב של רשת עם ממשום, והאם ממשות שרופה לגמרי נחשבת ממשות?)
אשמח מאוד אם יהיה לרב שליט"א זמן להאריך עם מקורות והדבר יהיה לתועלת רבה מאוד.
תודה רבה לכבוד הרב שליט"א,
אמיר גרינבאום.
שלום לכבוד הרב.
אני אחרי הפלה שהיתה בחודש 3, לפני 5 חודשים (במשך אותו הריון היו הרבה דימומים ולבסוף הפלה, אז אמרו לי שאין קשר למנוחה).
כרגע אני ב"ה בהריון בשבוע 11, ומתחילת ההריון היו מספר דימומים. לאחר בירור מסתבר שמדובר בהמטומה בגודל 60*20 מ"מ, לאחר הדימום השני הרופא נתן לי שבוע מנוחה (אני מורה במקצועי) ובאמת לאחר שבוע הדימום נספג בחציו, הרופא נתן עוד שבוע מנוחה ולאחריו (שלא כ"כ נחתי באמת) ההמטומה נשארה באותו גודל (35*25), הרופא נתן עוד 2 שבועות מנוחה ואמר לי לצאת לשמירת הריון.
אציין כי אני ממשיכה לעבוד יומיים קצרים מאוד בשבוע ואני מרגישה קצת מאמץ, ובאמת קשה לי לעמוד יותר מרבע שעה רצופה.
רציתי לשאול האם יש צורך אמיתי ביציאה זו או שזה רק שארגיש טוב יותר. אציין כי הרבה רופאים לא תומכים במנוחה במצב כזה וטוענים כי אין קשר.
תודה רבה.
שלום רב,
שאלה זו רגישה מאוד וכמובן שלא לפרסום, אשמח אם יענו הרבנים בחזרה למייל בלבד.
האם ישנו איסור לאישה להביא עצמה לידי הנאה, שלא ע"י הבעל, אלא היא בעצמה? האם דומה הדבר לאיסור הוצאת זרע לבטלה רח"ל?
יש לציין שעולה הצורך בדבר במיוחד בזמני ההרחקות כשיש קושי רגשי, או בזמני טהרה כשעל הבעל קשה המלאכה.
האם יש עניין להחמיר בנושא מצד קדושה וצניעות?
אשמח לתשובה, שכן עניין זה מטריד אותנו מאוד והתביישנו לשאול עד עתה רב בעל פה.
חזקו ואמצו!
אשה שרגילה להתפלל תפילה אחת ביום, ושכחה ולא התפללה כלל, ונזכרה בלילה, האם כשעושה תשלומין מספיק לה בתפילה אחת ערבית רק לתשלומין [ומחר תתפלל שחרית או מנחה חובה], או שכיון שצריך שיהיה תשלומין על מנחה חייבת להתפלל פעמיים ערבית כדי שיהא היכר לתשלומין ולא יחשב שמתפללת ערבית.
ומה הדין כשרגילה או תכננה להתפלל ג' תפילות בלנ"ד האם יכולה להחליט שאינה חפצה להתפלל ערבית ומה שכן תתפלל יהיה רק לתשלומין.
וכן יש לשאול במי ששכחה הזכרה המעכבת במנחה שצריכה להשלים בערבית, האם חייבת להתפלל ב' פעמים וכנ"ל.
תודה רבה
בית הוראה ‘אפיקי מים’ בראשות הגאון הגדול הרב משה פנירי שליט”א
נוסד בשנת תשס”ז בשכונת רמות בירושלים.
כיום משיבים מטעם בית ההוראה למעלה מ 300 רבנים, בכ -100 ערים ברחבי הארץ והעולם
א’-ה’ – 18:00-20:00 | 13:45-15:00
ו’ וערבי חג – 10:00-11:30
מועדי המבחנים יתפרסמו בהודעה קולית שתישלח ממספר טלפון
בסביבות ר”ח תמוז (למועד אלול) ובסביבות ט”ו בשבט (למועד אדר)
בשל ריבוי הנרשמים איננו מתקשרים לכל אחד באופן אישי,
והאחריות מוטלת על כל נרשם לוודא שהוא מקבל את ההודעה!
כדי שתוכל לכתוב שאלת המשך לתשובה זו
עליך להתחבר או להירשם עם כתובת המייל איתה כתבת את השאלה המקורית.
בשעה טובה יצא לאור הספר “אפיקי מים”
על הלכות טהרה נדה וטבילה
מאת מורינו ראש בית ההוראה
הגאון הרב משה פנירי שליט”א
במהדורה עשירית משוכללת ומפוארת!
