לכבוד הרה''ג שליט''א
אשה שהרגישה רטוב באו"מ וקינחה את עצמה בנייר וראתה דם יותר משיעור גריס, האם גם אפשר להקל כמו כל קינוח א"ד הכא הוא יותר חמור מאחר שהרי היא לוקחת את הדם מבשרה שהוא אכן מקבל טומאה, ולא דמי לכל קינוח בעלמא שמקילים משום דהתם התעורר הספק או הידיעה בנייר עצמו שאינו מק"ט, משא"כ בנד"ד שהספק אצלה כבר היה כשהדם על בשרה שאז הרגישה רטוב.
שלום הרב, יש לנו שתי שאלות בענייני חופה וקידושין:
א - יש עדות שנוהגים שלא הולכים לחתונה של חבר או אף בן משפחה אם מתחתנים בהפרש של פחות מ 40 יום. יש שאומרים שמחליפים סיכות זו עם זו או שמים בכיס לחם ומלח ואז אפשר ללכת' וכל מיני מנהגים כאלו ואחרים מחשש לעין הרע.
עיינתי בספרו הנפלא של הרב 'בית חתנים' החדש ולא מצאתי אזכור לזה, רציתי לדעת מה דעת הרב בענין, האם יש לחוש ויש מקור לכך או שזה מנהג גויים?
ב - לגבי הנושא של שושבינים בחתונה, הורים גרושים שמלווים את החתן והכלה לחופה, האם יש בזה בעיה?
ראיתי שהרב כתב לעניין הורים בזיווג שני או אנשים שאין להם ילדים, אך מה הדין בגרושים, ומה אם ההורים hיפגעו אם יאמרו להם שלא הם יהיו המלווים?
יישר כח!
שלום כבוד הרב, אני בת 43, יש לי 6 ילדים 4 בנות ו 2 בנים.
אני סובלת בשנים האחרונות מכאבי גב חזקים.
עשיתי התקן בלי לשאול רב, ואני עכשיו צריכה לחדש אותו ורציתי הפעם לבקש היתר כי אני מרגישה שאין בי כוחות לסחוב הריון ולגדל עוד תינוק ולא אהיה מסוגלת להרים אותו כשקצת יגדל כיון שיש לי כאבי גב וכל 3 חודשים בערך יש לי התקף של כאבי גב שמשבית אותי לשבוע לפחות עד שהכדורים משפיעים, חוץ מהכאבים שבשגרה.
בעלי בקבע, אז לרוב אני מגדלת את הילדים לבד.
בחור בישיבה שלמדתי בה, מונה לגבאי הת"ת, והיה אחראי על אסיפת הכספים בימי הפורים.
על פי התקנון כל בחור היה מגיע לו לפני חתונתו שלש אלף ש"ח, והנה הבחור הגבאי הגיע זמנו להתחתן, ומיד לאר חתונתו התברר שלקח הרבה מידי כסף שלא היה מגיע לו לקבל.
בחור אחד ניגש אליו, ושאל אותו על הענין. והוא טען שכיון שההורים שלו אין שלהם שום אפשריות לקנות לו את צרכי החתונה, כי כבר חיתנו יותר מתשעה ילדים לפניו, לכן לקח מדעתו כספים שלדעתו היו מגיעים לו. ועוד יותר טענתו, שהרי כסף זה לא שייך לישיבה אלא לבחורים, וא"כ למי יחזיר, הרי רוב הבחורים שהיו באותה עת כבר נישאו, ואולי לא היו צריכים בכלל את הכסף, אבל הוא לכאורה כסף שאין לו תובעים.
שלום עליכם כבוד הרבנים.
ברצוני לשאול שאלה שהצניעות יפה לה, אך כיון שתורה היא וללמוד אני צריך, ובפרט שאני לא מעז לשאול ישירות לרבנים, על כן אני שואל פה, ומטעמי צניעות ופרטיות מעדיף שלא יעלו את התשובה הזאת לאתר, אלא אם כן זה יועיל לרבים כל עוד ששמי לא מופיע.
אני רוצה להקדים לתת קצת רקע, שהדרכת החתנים שקיבלתי לא הייתה מספיקה. ניסיתי לשאול שאלות והכל, אבל מה שהבנתי הוא שהרבה מדריכי חתנים שדיברתי איתם לפני שהתחתנתי וגם אחרי כן, הם לא בקיאים בנושא הזה. כן יודעים הלכות טהרה, אבל סימן ר"מ וסי' כ"ה באבן העזר לא למדו היטב. הבעיה שנוצרת מזה היא שיש אופנים שצריכים להקל ויש אופנים שצריכים להחמיר, הכל לפי הזמן, המקום, ומצב השואל. זה לא דרך ההלכה שמדת החסידות תהפוך לעיקר הדין הלכה למשה מסיני.
וכי איזה חסרון קדושה יש במי שאוהב את אשתו כגופו ומכבדה יותר מגופו? למה דווקא פה שבפרט מי ששמר את עצמו כל החיים מנשים אחרות גם אשתו תיאסר עליו ברוב הדברים. אני באמת לא מבין למה זו בכלל מעלה לעשות את זה כמי שכפאו שד או כדי לפרוע חובו וכו'. וכי האשה סמרטוט שמשתמשים בה ולא מתחשבים בה? זו דעת התורה? הגמרא בנדרים אומרת שהלכה כחכמים שמה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה, ואין הלכה כרבי יוחנן בן דהבאי. אבל סוף סוף כשמגיעים להלכה, פתאום כל מיני סברות לאסור. אז חזרנו לשיטת רבי יוחנן בן דהבאי ואין הלכה כחכמים.
וגם לשיטה הכי מחמירה שתפס המחבר, הראב"ד, שלא כדרכה מותר. איברא, ששיטת הראב"ד היא ש'שלא כדרכה' זה פנים כנגד עורף, אבל השאלה עדיין נשאלת, אם הלכה כחכמים, הלכה כחכמים. מי שרוצה להתקדש ולהיות חסיד, שיעשה את זה על חשבונו. כי כל לבבות דורש ה', וכל אחד יודע מתי הוא מתנהג כמו בהמה ומתי הוא עושה את זה לשם שמים לשמח את אשתו, להתקרב אליה, ולהנות אחד מן השני.
וגם יודעים שבהרבה מקומות המחבר כתב דברים ממידת חסידות. והרבה הלכות בשלחן ערוך הם של מידת חסידות ולא מעיקר הדין. ואף אחד לא מרעיש ועושה ענין מכמה הלכות בשו"ע שהרבה גדולי הראשונים והאחרונים כתבו שאינם מדינא. אבל פתאום פה, הכל הלכה למשה מסיני. איפה הלך הכלל שהמחבר הולך אחר שלושת עמודי ההוראה? מה קרא לדברי חז"ל? אפילו לא מתחשבים בדינא דגמרא. וחס ושלום אני לא מדבר ככה על מרן, אבל הוא כתב כן למידת חסידות ואין זה מעיקר הדין, כי כמעט כל הראשונים מתירים דברים מסוימים והוא אסר. אינו אלא ככל ההלכות שכתב שהם ממידת חסידות.
ומחילה מכבודכם על האריכות, אבל תורה היא ואף פעם לא העזתי לשאול, אבל אני חושב שאני לא הראשון וודאי לא האחרון שרוצה להבין. למדתי בישיבות ובכוללים ברוך השם, זה כמה שנים שאני לומד בכולל, ובפרט למי שלומד קשה לעכל את כל זה. מי שלא למד לא יודע, אז מקבל את כל מה שמלמדים אותו. אבל אחרי שלמדתי כמה מאותם סוגיות בעיון, באמת יש לי הרבה קושיות על ההדרכה שקיבלנו. אני מבין שהרבה דברים לא ראויים במיוחד בדברים הכי קדושים שיש, אבל יש את המשפט ויש את החסידות. בדברים הכי חמורים כמו שבת ונידה לא מחמירים ככל השיטות שיש, אבל פה כמעט הכל אסור ואוספים את כל החומרות וההנהגות של כל מקובל ואדמו"ר וחסיד, אין זה אלא מעצת היצר כדי להפיל אותך. כמו שאומרים בשם רבי חיים מוואלוז'ין "מי שיש לו ראשית חכמה בבית, יש לו אשת איש בחוץ", ואין משפט יותר נכון לדורנו. הנסיונות של עריות קשים עד מאוד, ושמירת הקדושה היא ממש ענין של מסירות נפש יום יום. זה היפך הקדושה להתנהג ב"קדושה". אם אפשר לומר, העולם הנוצרי מאוד מאוד השפיע עלינו בישירות או בעקיפין. דווקא סביב הנושא של בינו לבינה פתאום יש לנו תחושה לא נעימה. לא מדברים על זה, לא כותבים ספרים בנושא. ועל זה נסתתמה עינו של אותו רשע, בלעם, "מי מנה עפר יעקב ומספר את רבע ישראל" כמו שכתבו חז"ל. ולא אאריך בכל המדרשים ובמה שכתבו הרמב"ן וכמה גדולים על קדושת עצם היחוד בין איש לאשתו.
שמרתי על ברית קודש וקדושה כל החיים, לא כדי שאתחתן ויוסיפו עלי עוד ועוד. די לי במה שאסרה תורה. שלא אומר על מותר אסור ולא על אסור מותר. חז"ל רצו לשמור על תורתנו הקדושה לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו.
וכאן אני שואל. אשתי נמצאת אחרי לידה ויש לה הרבה תפרים באותו מקום. קשה לה אפילו לעשות בדיקה מהכאב. וביאה כדרכה לא הדרך הכי ראויה עכשיו. הייתי מאוד מפחד משז"ל לפני כן, ובכמה מקרים זה קרה לי והייתי מתוסכל. ואתם יכולים להבין איך זה משפיע עלי וזוגתי. שבירת הבתולים לקח לנו יותר משבוע, ואין אפילו העראה ולשיטת הרמב"ם זה כמו דרך איברים, אז מה עשיתי איסור? וכמה פעמים זה יוצא עוד לפני שאני נכנס, ואני מתחרט ועושה תשובה. ולפעמים פתאום אני מרגיש שזה תכף יוצא ואני קופץ על אשתי. ושואל את עצמי למה? למה אני צריך להתנהג ככה? יש רשימה מלאה של ראשונים ואחרונים שמתירים ביאה שלא כדרכה שלכמה פוסקים כולל ביאה דרך איברים. כמובן באקראי. למה אני לא יכול לעשות את זה לכתחילה? הלוא כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה? אם לא זה, מהו ההיתר שהקילו חכמים והרמב"ם והרא"ש וכמה ראשונים? מותר לך לגעת באשתך?! אם לא ביאה שלא כדרכה אז מה החידוש בהיתר?
ובאמת שלמדתי את כל הנושא כמה פעמים ואני לא רואה סיבה להחמיר. ובפרט בשעת הצורך כמו כאב או אפילו לפעמים אשתי רוצה את זה וזה חלק ממצוות עונה. אם באמת כל שפיכה מחוץ הייתה אסור אז ניחא, אבל רואים שבכמה מקומות זה מותר, ולא אכנס לסוגיות כי אני לא כותב תשובה על הנושא ובאמת מבקש מחילה על האריכות. מ"מ אני ירא מלהורות לעצמי היתר כי אדם קרוב לעצמו ואני חס ושלום לא רוצה לחטוא, וזה למה אני שואל לכם. גם לא נכון לומר שהבית יוסף אסר, כי הביא את הרא"ש בתוספותיו שפסק כתירוץ שני של הר"י ואחר כך כתב ושומר נפשו וכו' שמעיקר הדין מותר אבל טוב להתרחק מזה. וגם מה שכתב בבדק הבית כבר כתבו כמה אחרונים ומי זוטר מה שמובא בגמרא נדה י"ג בשם רבי יוחנן, רבי אליעזר, רב אסי ורבי אמי? וגם בשלחן ערוך סתם ולא פירש. ובסימן כ"ג פסק אסור שיהא דש מבפנים וזורה מבחוץ דווקא שיש בזה כוונה להשחית כדי שלא תתעבר.
הרמב"ם בספר היד, בפירוש המשניות סנהדרין פ"ז וגם רוב כתבי יד של הרמב"ם וההכי מדויקים שיש, כתוב שמותר שלא כדרכה/ דרך איברים בהוצאת זרע. הרי"ף סתם. הרא"ש בהלכותיו סתם. שלושת עמודי הוראה מתירים. הטור, תוספות יבמות ל"ד, תוספות סנהדרין נ"ח, תוספות הרא"ש, פסקי הרי"ד יבמות י"ב, ר"ן סנהדרין, מהרש"ל בים של שלמה יבמות ל"ד, המרדכי שבועות תשל"ב, ריא"ז קונטרס הראיות סנהדרין נ"ח, רבינו ירוחם תולדות או"ח כ"ג ע"א, אגודה סנהדרין ז, ריטב"א בשיטה מקובצת נדרים כ, כן משמע מהרא"ם שם, סמ"ק, פסקי תוספות כתב יד, פסקי הרא"ש דפוס ויניציה רפ"ב ואחר זה השמיטו בדפוסים, תוספות תלמידי רבינו פרץ נדרים כ, הב"ח אבה"ע כ"ה, דרישה אבה"ע כ"ג וכ"ה, מהרש"א סנהדרין נ"ח, אליה רבה, בית שמואל סימן כ"ה לצורך שרי, ברכי יוסף או"ח ר"ם, עזר מקודש סימן כ"ג כ"ה וע"ו, יד אהרן, תורות אמת לרבי רפאל ברדוגו אבה"ע כ"ה, שו"ת משיבת נפש סימן י"ח, שו"ת אגרות משה אבה"ע ח"א סימן ס"ג, שו"ת בריתי שלום ח"ג סימן ד, שו"ת אחיעזר ח"ג סימן כ"ד, כן משמע משו"ת תורה לשמה סימן רצ"ט, ר"י אבוהב מנורת המאור, סמ"ק כתב שאסור ממדת חסידות אבל מעיקר הדין מותר, ועיין ערך ש"י סימן כ"ה על מה כתב הבית יוסף בבדק הבית בשם הזוהר ומיישב את זה אם היתר ר"י, ועיין עצי ארזים אבה"ע סימן כ"ג ס"א ומיישב גם הוא את דברי הזוהר הקדוש עם ר"י.
ויש לי עוד מה להגיד בנושא אבל לא אאריך עוד. לעניות דעתי יש להתיר ולא בדרך דיעבד. רוב ככל הראשונים פסקו להתיר. ובפרט במקום שיש גרימת צער לאישה ולמצוות עונה. אשמח אם תוכלו לעזור לי וסליחה על האריכות. תודה רבה לכם.
השאלה שלי: מה הדין להבעל לראות מקומות המכוסים של אשתו כשהיא טהורה, נוגע לי הרבה כשצעיף שעל ראשה אינה כ''כ טוב עליה, ונראים שערות ראשה וגם ראשה במקומות שבדרך כלל מכוסה, עכשיו לא מכוסה, האם אני מחייב לעורר אותה לתקן את הצעיף? או שאני משוחח איתה בשעה שמניקה את התינוק, ואני רואה את הדדים, האם אני צריך להפסיק את השיחה ולעורר עליה על זה וגם נוגע כשני מתוערר מהשינה כדי לקום, והיא עדיין ישינה, ופתאום הרגלים שלה נראות, ואני לא רוצה לכסות אותה, כי תתעורר ע''י זה ואם אני ישאר בחדר (כדי להתלבש וכדו') כמעט ברור שאני יראה אותה שוב ושוב, האם אני חייב לעזוב את החדר והאם יש חילוק בין ראיה בלי התבוננות להבטה תדירה.
וכאמור השאלה נשאלת כשהיא טהורה, כי כשהיא נדה אני יודע שהדברים חמורים יותר.
לכבוד הרב שלום וברכה.
ברצוני לשאול מה ההשקפה ההלכתית יהודית בעניין צמחי תבלין שונים כדי לקדם אנרגיה טובה?
לדוגמא: שימוש בעלי דפנה יש שמחממים את העלים להוציא מהם ריח ומייחסים לצמח סגולות מסוימות, או שימוש במקל קינמון, ואפילו שימוש בשום.
כמו כן מה לגבי שימוש במלח כדי להרחיק אנרגיה שלילית? האם יש אמת בדבר הזה?
הרי ידוע שפיטום הקטורת מדבר על שימוש בצמחים, והייתי רוצה לדעת איך זה יכול להתבטא בחיי היום יום למרות שאין בית מקדש.
לחילופין, האם יש בעיה בשימוש כזה? מה ההשקפה היהודית וההלכתית אומרת על העניין הזה?
אודה לתשובתך.
שלום רב!
אשתי מיניקה, כחודשיים לאחר לידת בן בשעטו"מ, ונוטלת גלולות סרזט למניעת הריון.
מאז יום כיפור (לא יודע אם זה קשור בגלל הצום ומיעוט ההנקה), היא מרגישה אחת לכמה שעות זיבת דבר לח מועט החוצה משפת הנרתיק לתחתון, ויש לה כתם קטן על התחתון הצבעוני, שכמובן בפני עצמו לא אוסר.
השאלה היא, האם הצטברות של כתם חדש על הכתמים הישנים שכבר התייבשו כך שהכתם נראה גדול יותר מחשיבה את זה כראייה? ומה שיעור הגודל ושיעור הזמן שמבדלים את הכתם מראיית וסת? והאם מועיל שהיא תימנע מהסתכלות בבגד?
יש לציין שהיא דיברה עם רופאת נשים שאמרה לה שזה בוודאות כתמים בעקבות נטילת הגלולות וזה לא מחזור.
כמו כן, בפעמים שהיא כן הסתכלה היא ראתה שהכתם הטרי ממש קטן - פחות מגריס, ורואים שסביבו יש כתמים יבשים ישנים מחוברים.
תודה רבה!
בית הוראה ‘אפיקי מים’ בראשות הגאון הגדול הרב משה פנירי שליט”א
נוסד בשנת תשס”ז בשכונת רמות בירושלים.
כיום משיבים מטעם בית ההוראה למעלה מ 300 רבנים, בכ -100 ערים ברחבי הארץ והעולם
א’-ה’ – 18:00-20:00 | 13:45-15:00
ו’ וערבי חג – 10:00-11:30
כמידי שנה יפעל מוקד מיוחד למענה לשאלות הציבור בענייני הצום בשיתוף קופת חולים כללית
