לכבוד הרה''ג שליט''א
רציתי לשאול איזה דברים שנוגעים מאד ובפרט בימים הנוראים.
א) מי ששוהה הרבה בתפלתו (בלא תחנונים רק במילים של התפלה) ומכח זה לא מספיק להתחיל שמונה עשרה ביחד עם הציבור, מה עליו לעשות, האם חייב להמתין עד סוף התפלה כדי לענות עד ברכו ואח"כ להתפלל ביחיד (באופן שגם אם מתחיל אם חזרת הש''ץ לא יספיק לומר מודים עם הציבור ולפעמים גם לא לענות קדיש)?
ב) עוד שאלה מה נקרא להתחיל ביחד עם הציבור?
ג) אם נמצא אחר יהיו לרצון הראשון ביוה"כ שאז שאומרים ''על חטא'' והש''ץ כבר הגיע לקדושה, האם חייב גם לסיים תפילתו כמו שכתב השו''ע בס' קכב לענין האוחז באלקי נצור?
תודה מראש וגח''ט.
לכבוד בית ההוראה שלום רב.
אני ורעייתי נשואים יחד כשנה וכמה חודשים, כשבמהלך השנה הראשונה נכנסה אשתי להריון ואחרי שלושה חודשים לערך נעשתה הפלה בגלל חסרון דופק ללא סיבה ידועה. כמה פעמים הרופאת נשים המליצה לעשות בדיקת סקר גנטי, ואמרה שאפשר לגלות על ידה גנים שאולי גורמים להפלה ושאפשר לטפל בהם במקרים מסוימים.
באופן כללי שמענו שאחר חתונה לא ראוי לעשות בדיקות מעין אלו ושיש לסמוך על הבורא, אמנם כיון שכמה פעמים הרופאת נשים המליצה כך, וגם לאור מה שנעשתה הפלה בעבר, שאלתנו לרב האם הרב ממליץ לעשות בדיקה זו?
עוד שאלתנו לרב, כיון שכבר זמן רב אחר ההפלה אשתי עדיין לא נכנסה להריון אם יש לרב איזו עצה או המלצה?
בברכת יגדיל תורה.
שלום לכבוד הרב.
אני אחרי הפלה שהיתה בחודש 3, לפני 5 חודשים (במשך אותו הריון היו הרבה דימומים ולבסוף הפלה, אז אמרו לי שאין קשר למנוחה).
כרגע אני ב"ה בהריון בשבוע 11, ומתחילת ההריון היו מספר דימומים. לאחר בירור מסתבר שמדובר בהמטומה בגודל 60*20 מ"מ, לאחר הדימום השני הרופא נתן לי שבוע מנוחה (אני מורה במקצועי) ובאמת לאחר שבוע הדימום נספג בחציו, הרופא נתן עוד שבוע מנוחה ולאחריו (שלא כ"כ נחתי באמת) ההמטומה נשארה באותו גודל (35*25), הרופא נתן עוד 2 שבועות מנוחה ואמר לי לצאת לשמירת הריון.
אציין כי אני ממשיכה לעבוד יומיים קצרים מאוד בשבוע ואני מרגישה קצת מאמץ, ובאמת קשה לי לעמוד יותר מרבע שעה רצופה.
רציתי לשאול האם יש צורך אמיתי ביציאה זו או שזה רק שארגיש טוב יותר. אציין כי הרבה רופאים לא תומכים במנוחה במצב כזה וטוענים כי אין קשר.
תודה רבה.
לכבוד הגר"מ פנירי שליט"א
האם מותר לאשה שרואה הכתמות ביום וסתה לא לבדוק כדי להישאר מותרים מבחינה חו"נ ועזרה פיזית מהבעל? (בעמ' נח בספר נראה שא"צ בדיקה לנשים מסוימות, ובאופן כללי התפשט המנהג להחמיר, לפיכך השאלה האם מותר באופן שלא ישמשו בימים אלו אא"כ יבדקו). והאם כבוד הרב דיבר על הנקודה הזו בספרו הנפלא?
יישר כח.
מי שתוך כדי תפילתו שם לב שהשתרבב לו ב"יעלה ויבא" - את יום "חג המצות הזה" במקום ראש חודש ומיד תיקן. האם יש לחשוש שלשונו מורגל בזה [שבמציאות הזכיר כן הרבה באופן רצוף, ובפרט יתכן בר"ח אייר] וגם בתפילה הקודמת שאמר יעלה ויבא הזכירו עם יום לא נכון. ויחשב כלא הזכיר מעין המאורע. או שכיון שיודע שאמר יעו"י אמרינן שאימת ר"ח עליו וודאי אמר "ראש חודש". [שלשתיהם אין הרגל לשון של ל' יום, ואיך משערים דבר כזה. וגם לא נדון כהרגל כל השנה כספק הזכיר יעו"י כי הרי כן פתח בה]. תודה רבה.
לכבוד מורנו הגאון הגדול הרב פנירי שליט"א שתזכו לאורך ימים ושנים אכי"ר.
רציתי לשאול תוך כדי לימוד הנושא, אשה עם התקן נובה טי שרואה בד"כ בימי 26-29 ואין לה וסת קבוע, וביום ה 19 ראתה בניגוב במי רגליים חום כהה ממש, ולמחרת שימשה עם בעלה כיון שזה לא שעת וסתה ואחר תשמיש הבעל ניגב עצמו במגבון וראה רובו ככולו חום ומעט ורוד אדמומי פחות מגריס, ולמחרת בבוקר הורוד הפך לחום.
האם הם נאסרים? ואיך לדון את הצבע הורוד?
לכבוד הרבנים החשובים שליט"א
בדין ברכת הנותן ליעף כוח כיצד אנו מברכים אותה הרי מרן בשו"ע (סימן מ"ו) כותב "יש נוהגין לברך הנותן ליעף כוח ואין דבריהן נראין" ולפי מרן אין לברך.
והרי קיבלנו הוראות מרן שפוסק כדעת הרא"ש שכל ברכה שאינה נזכרה בתלמוד אין מברכין אותה
והאר"י כותב שכן לברך.
ולכאורה כל מה שנהגנו בני הספרדים לברך זה בגלל האר"י וא"כ קשה הרי אנחנו בני הספרדים ובראשינו מרן רבינו הענק היביע אומר זי"ע ועוד פוסקים כי אומרים סב"ל נגד האר"י.
וא"נ שזה מנהג הרי קשיא לי שלכאורה הוא מנהג טעות שהרי מרן היבי"א פוסק בכמה פעמים שלא כהמנג וכדעת מרן השו"ע (לדוגמא בברכה על נרות שבת) ולכן נראה שנבטל לכאורה המנהג שהוא טעות.
וא"נ שמרן חזר בו הרי זה בדוחק רב ועצום שהרי מרן החיד"א כותב שאם מרן היה רואה דעת האר"י היה חוזר בו ולכאורה א"כ נאמר בכל ההלכות הכי. והכנסה"ג כותב ששמע ממישהו שמרן חזר בו בסוף ימיו ודי לנו במה שאנו רואים.
וא"נ שברה זאת מוזכרת בגאונים הרי בסידור רב האי גאון אינה מוזכרת.
וא"נ שהרי מוזכר בראשונים הרי קיבלנו שכל ברכה שאינה נזכרה בתלמוד אין מברכין אותה. ועוד שזה רק חמשה-שבעה ראשונים בלבד (ר"ד אבדרהם, סמ"ג, בעל העיטור, הטור, מחזור ויטרי ועוד)
והב"ח כותב (סימן מ"ו ס"ק ח') שגם לאשכנזים יורה שלא לברך ומ"מ אין למוחקה מהסידורים,
והגם שהגאון רבי אליהו מוילנא לא היה מברך כדאיתא בספר "מעשה רב"
וכבר אמרו שאין להקשות על מרן זי"ע משתי טעמים
א. כי בכל רגע שהיה כותב תשובה היה לפני כן יושב ומעביר את כל התורה מול עיניו.
ב. כי מרן כדרכו בקודש לא משאיר את המעיין בדברי תימה, אלא תמיד מפרש דבריו מבלי שיצטרך לביאור, ואם היה כאן קושיא גדולה לא היה נמנע מרן מלכתוב הטעם. אמנם אני לא מחפש להקשות על מרן אלא להבין דעתו בלבד.
השיב לי הגר"ח רבי שליט"T וז"ל "ועיין שו"ת יבי"א ח"ד סימן כ"ה ס"ק י"ד. שמיישב את הכל. וע"ש לא רק אם היה רואה אלא במציאות היה שמרן הב"י חזור בו. ע"ש.
וגם לישב חקירה גדולה, אם האר"י ז"ל זיע"א כוחו כמו תנא וכן אם קיבלנו את האר"י ז"ל. כמו קבלת מרן הב"י, או לא. כ"ז פלפולים ידועים ועכ"פ למעשה מברכים הנותן ליעף כוח וכנראה שזה משמיים נוצר מצד כזה אשר כל עם ישראל מברכים ברכה זו. ויש בזה חיזוק גדול באמונה. והתרגום (ישעיה מ. כ"ט) מבאר שהכוונה לצדיקים שעייפים מלימוד תורה נותן חכמה. וכן ביבי"א ח"ד סימן י"ח ס"ק א'. תורה מתשת ודע זה רק בהתחלה עי"ש. ויש לכוון בברכה זו ולבקש בלב כח לתורה וזיכו הרבים וקידוש השם תמיד. ועיין יבי"א שם בהוצאה החדשה בגליון בסוף הסימן על מעלת זיכו הרבים. ומה מעיד מרן זיע"א על עצמו.
בברכת התורה חיים רבי עיה"ק חולון"
וקשיא לן הרי זה מנהג טעות לכאורה וגם מה שייך לומר שזה מן השמיים.
הרה"ג שבתי לוי השיב לי וז"ל "במש''כ לשאול מדוע מברכין ברכת הנותן ליעף כח שהוא נגד השו''ע, עיין במש''כ בספר ברכת ה' ח''ד פ''ד סימן מח ובהערה 161, דמנהג זה מבוסס על מש''כ החיד''א (סימן מו אות לא) שמעיד שכך נתפשט המנהג ע''פ האר''י וגם מעידים שמרן חזר בו בסוף ימיו, וכ''כ גם בספר מטה יהודה, שרבים כך נהגו ומרן חזר בו בסוף ימיו. ובכה''ג אמרינן במקום מנהג שנתפשט לא אמרו סב''ל, אולם שאני נרות שבת שלא התפשט מנהג זה לנהוד כהרמ''א, וגם יסודתו היתה בטעות כי מדוע ננקוט רמ''א ונעזוב דברי השו''ע. משא''כ הכא נהגו כדעת האר''י ואין זה בטעות, ובמקום מנהג לא אמרינן סב''ל. והבן."
וקשה שלפי אחיו בכלל לא אומרים סב"ל נגד האר"י
ועוד שהרי גם יסדות מנהג לברך הנותן ליעף כוח הוא טעות.
ועוד השיב הרב יחיאל ברדא נר"ו
שלום וברכה,
בנוגע לשאלתכם בדין ברכת הנותן ליעף כח, שלכאורה יש לפסוק סב"ל נגד דברי האר"י ולומר שהמנהג לברך הוא בטעות. הרי זה ביאור דברי מו"ר הגר"ד יוסף שליט"א: אף שמצינו בכ"ד שאומרים על מנהג שיסודו בטעות ויש לבטלו, הרי זה דוקא באופן שאין לו סמך אמיתי בהלכה. משא"כ בנדו"ד שיש מקור לזה מדברי חלק מן הראשונים. ומה שהמנהג הוא נגד דברי השו"ע, אינה סיבה לבטלו, וכמו שמצינו במקומות רבים, שמנהג שקדם לפסק השו"ע, ויש לו יסוד בראשונים או פוסקים, יש לקיימו אף אם הוא נגד דברי השו"ע [ולדוגמא נציין לדברי השו"ע או"ח סי' רנ"ז ס"ח, בענין הטמנה בדבר המוסיף הבל ע"י דבר אחר, שאין אנו נוהגים כדבריו, וכמו שהעיר בזה כבר מרן זיע"א בשו"ת יבי"א].
בברכה מרובה
הרב יחיאל ברדה וכו'"
וגם כאן קשיא לי שהרי זה מנהג טעות ויסדתו בכמה ראשונים בודדים.
וחתנא דבי נשיאה הגאון ר' אהרון בוטבול השיב וז"ל
שלום וברכה!
כשיש מנהג שיסודו בהררי קודש ונהגו בו בכל הדורות ברצף, דור אחר דור, אין לבטלו בשום פנים ואופן.
הוכחה לדברנו שמהר"ם בן חביב פוסק להקל בדיני הטמנה ושהיה נגד מרן וטען שכך נהגו הספרדים, ועוד כמה דוגמאות.
ואולם המנהג שנהגו במרוקו לברך על הדלקת נרות לאחר ההדלקה לא התברר שהיה מנהג הספרדים מקדמא דנא, אלא להיפך.
בברכת הנותן ליעף כח, כל חכמי הספרדים נהגו לברך ברציפות בכל הדורות ממרן הב"י ועד דורנו.
בברכה
אהרן בוטבול"
וגם כאן קשיא לי שהרי המנהג שהיה בהדלקת נרות הוא לאר רק במרוקו ומסתמא היה לו סמך בהלכה ואע"פ כן ביטלנו.
בברכת התורה
האוחז בשולי גלימתו האדורה של גדול הדורות מרן זי"ע
האם בזמן של פרישה בעונת החודש/ בינונית/ הפלגה, יש חיוב לבדוק גם לאשה שרואה כתמים?
דהיינו במצב שאם היא תבדוק היא וודאי תאסר בגלל שהיא תמצא על העד מראה דם, אבל אם היא לא תבדוק המצב אצל האשה שזה יהיה רק מוגדר ככתמים ורק בעוד כמה ימים היא תקבל את המחזור, כך שאם היא תבדוק עכשיו היא תאסר כביכול לחינם לכמה ימים, אז השאלה היא האם היא יכולה לא לבדוק כלל ולא לשמש עד לקבל המחזור, ורק להרוויח שיהיה מותרים בחיבוק וכו'.
תודה רבה.
בס"ד לכבוד הרב משה פנירי הי"ו שלום ואור.
בספר אבני שהם על הלכות נדה, סימן קצו סעיף ב עמ' תרנ"ו, מביא הרב (בשם הרב ב"צ אבא שאול) ראייה שמותר שיהיה פער של כמה ימים בין הפסק הטהרה לבין שבעת הימים הנקיים, מכך שהשו"ע קובע (קצו, ד) שאם "לא בדקה בכל הז', וביום השמיני בדקה ומצאה טהורה, אין לה אלא יום ח' בלבד ומשלמת עליו".
ולפי זה טוען הרב שמה שכתב בלחם ושמלה (שמלה, קצו ס"ק ז) שחובה ששבעת הימים הנקיים יהיו סמוכים להפסק הטהרה, היינו דווקא "לשיטת רב שסגי בבדיקה בתחילתן או בסופן, אבל להמצריכים תחילתן וסופן, יודה שאין צורך לסמוך" (לשון הרב שם בספר אבני שהם).
ולא הבנתי את דברי הרב, שהרי גם דברי השולחן ערוך סימן קצו סעיף ד' שצוטטו לעיל (בראייה בשם הרב ב"צ אבא שאול), נאמרו על פי שיטת רב שסובר שסגי בבדיקה בתחילתן או בסופן, וכפי שעולה בבירור מתוך דברי השולחן ערוך עצמו (בדעה הראשונה שהביא שם שהיא דעת רב), ולכן לכאורה המסקנה ההכרחית היא שדברי הלחם ושמלה אכן מנוגדים לדברי השולחן ערוך הללו.
אשמח מאד שהרב יאיר את עיניי. תודה רבה לרב.
שלום לכבוד הרב שליט"א.
עלתה לי קושיא כשלמדתי באבני שהם, לגבי וסת שאינו קבוע כתב שלפי הבית יוסף ע"פ הרשב"א א"צ בדיקה כלל מלבד בעונה בינונית, אלא שרוב האחרונים כתבו להצריכה בדיקה לכתחלה, וכן פשט המנהג.
והנה בשו"ע בסי' קפ"ט ס"ד לכאורה מוכח שלכתחלה צריכה בדיקה גם ביום חודש והפלגה שאינה קבועה, מדכתב שאם לא בדקה מותרת.
[ואפשר לדחות שהשו"ע רק העתיק לשון הטור שם וליה לא ס"ל, ודוחק. וגם א"כ צריך אז זה מחלוקת רשב”א וטור, ולא רק אחרונים שנחלקו על הב"י בהבנת הרשב”א].
שלום לכבוד הרב.
קודם כל אני מודה לכם על האפשרות לשאול שאלה בכתב זה מאד מקל עלי אישית.
יש לי שתי שאלות לכבוד הרב:
שאלה ראשונה: היום לאחר הטלת שתן ועל גבי נייר הקינוח ראיתי כתם חום בהיר. האם זה אוסר אותי?
שאלה שניה, שאחלק אותה לשתיים:
מאחר ובגלל שיש לי התקן של מירנה ואין לי מחזור כל חודש אז, 1.האם כשבלנית שואלת אותי שלא ראתה אותי הרבה זמן (אין לי ספק שזו שאלה בכיוון טוב בקטע חברי), אז האם מותר לומר לה שיש לי התקן ואין לי מחזור כל חודש? 2. והאם בעקבות זה שאומר לה שיש לי התקן היא יכולה לומר שאני לא יכולה לטבול?
תודה רבה לכבוד הרב, אתם עושים עבודת קודש.
א’-ה’ – 18:00-20:00 | 13:45-15:00
ו’ וערבי חג – 10:00-11:30
כמידי שנה יפעל מוקד מיוחד למענה לשאלות הציבור בענייני הצום בשיתוף קופת חולים כללית