בחורה שהיתה צריכה לעשות הרבה עבודות מטעם הסמינר [רגיל] לשם קבלת תעודה, ועבודה אחת היא לא השלימה, והמורה טעתה ורשמה לה ציון כאילו היא עשתה אותה. האם מותר לה להתעלם ולשתוק. או שחייבת לגלות שלא עשתה. ואז יהיה לה ממש טרחה מרובה ללמוד חומר ארוך ולכתוב את כל התשובות ולשלוח אותה. [הזמן להגשת העבודה היא עוד יומיים וזה ממש זמן קצר לעבודה כזאת. ובפרט כשיש עוד עבודה ארוכה להשלים. וגם שמדובר בנשואה שיש לה הרבה עול הבית עליה. וזה ממש טרחה מרובה]. [לאמיתו, אין כאן שקר בעצם התעודה כי היא יודעת את החומר וכידוע שזה הכבדה ועבודה שנלמדת רק בשביל המבחן ובשלב זה כבר לא מוסיפה באמת]. נשמח לתשובה ממש בהקדם זה דחוף מאד!
לכבוד הרה"ג שלום וברכה!
אשמח אם הרב שליט"א יוכל לענות לשאלתי, והדבר יהיה לי לעזר רב.
אדם שהגיע לצימר ויש שם מנגל העומד לרשות המתארחים בצימר, האם יכול להשתמש במנגל? לכאורה יש חשש שמא השתמשו ברשת להכנת בשרים טרף או אף בשר וחלב רח"ל, אולם לכאורה מדובר על ספק דרבנן בלבד משום שהרשת אינה בת יומא, ועוד האם י"ל בא"י שרוב בשר כשר ואף יש עוד צד להקל? (כמובן שאלה זו היא בהנחה שהרשת עצמה נקייה וללא ממשות בעין)
אם נאמר שאסור וצריך הכשרה, מה ההכשרה הנדרשת לרשת זו? (שאלה זו היא אף במצב של רשת עם ממשום, והאם ממשות שרופה לגמרי נחשבת ממשות?)
אשמח מאוד אם יהיה לרב שליט"א זמן להאריך עם מקורות והדבר יהיה לתועלת רבה מאוד.
תודה רבה לכבוד הרב שליט"א,
אמיר גרינבאום.
לרה"ג שליט"א
ראובן פנה לשמעון בבקשת הלואה. כיון שלשמעון לא היה כסף נזיל, ביקש ממנו ראובן אם יוכל להלוות לו צ'ק דחוי ושמעון נאות, אלא שלאחר שכתב שמעון את הצ'ק ביקש ראובן משמעון שאם יוכל לעשות לו טובה לפרוט את הצ'ק הדחוי בציינג' ולתת לראובן את הכסף שהתקבל בהפחתת העמלה, וכמובן ראובן ידאג לפדות את הצ'ק במועד מהציינג' ועלות העמלה תהיה על ראובן.
האם עברו הם על איסור רבית משום שבסופו של יום המזומן שהתקבל מידיו של שמעון לראובן היה פחות מהסכום שראובן שילם לציינג' כדי לפדות את הצ'ק של שמעון, ומאידך גיסא האם נכון לומר שכל העמלה היא על חשבון ראובן שרצה את המזומן ומה ששמעון פרט את הצ'ק הוא רק עבור ראובן כמעשה בעלמא (ובמקרה הוא גם המלוה) ונחשב שבאמת הלוה לו את כל הכסף וממילא אין כאן ריבית. וכמו ששמעון נסע במונית על חשבון ראובן כדי להביא לו את הכסף.
ייש"כ גדול ותזכו למצוות.
שלום וברכה.
מחר יום ראשון ב אדר א אני צריכה לטבול, כרגע מוצ"ש אני ובעלי לא מדברים אני פגועה ממנו מאוד בנושא מסוים, לא נראה לי שהענין יפתר עד מחר וגם אם יפתר אני לא תוך שניה ירצה להתקרב.
בכללי בעלי בכל ויכוח אומר זה יוביל לפירוק הבית, אני יערב את ההורים, אנחנו צריכים עזרה. אני אומרת לו מה הקשר את ההורים אם צריך עזרה בוא נלך לייעוץ. הוא מסרב בכל תוקף, אין לו דמות שיכולה להשפיע עליו, היתה בעבר והקשר נהיה תלותי והזיק, כרגע בלי כלום לומד בבית כי חווה חוויה לא טובה מכולל שלא התאים לו. בכלל הוא מתחזק היה נוער נושר וחזר בתשובה, יש לציין שיש לנו תינוקת מתוקה אני ממש בתסכול מזה שהוא לא יוצא ועושה משהו עם עצמו. הוא אומר שהוא לומד בבית בכיף שלו וגם של על התינוקת ושטוב לו ככה הסברתי לו את כל הצדדים הוא אומר כן נכון אני צריך לצאת קצת זה רק זמני, שנה + היתה תקופה מאוד קשה שהיה צריך לנתק אותו מהרב שלו כי הקשר והתוכן לא היה מתאים בכלל!!!! זה היה שכן שלו שקרב אותו אבל לא היה מתאים לזה.
מה אני עושה??????? אני ממש אובדת עיצות.
ראתה במשך כמה ימים כתמים על פד שחור בכמות שרחוקה מכמות של וסת אך כן בתדירות גבוהה (במשך יום שלם מספיק פד דקיק) בלי הרגשה מלבד הרגשת רטיבות שישנה בכל כתם רגיל, ממתי נחשב וסת? כי כמה שידוע לי יש כמות מסוימת שחוששים.
נ.ב משתמשת בהתקן קיילינה והכתמים התחזקו אחר הפסקת לקיחת פרימולוט נור שנלקח מספר שבועות.
לכבוד הרבנים החשובים שליט"א
בדין ברכת הנותן ליעף כוח כיצד אנו מברכים אותה הרי מרן בשו"ע (סימן מ"ו) כותב "יש נוהגין לברך הנותן ליעף כוח ואין דבריהן נראין" ולפי מרן אין לברך.
והרי קיבלנו הוראות מרן שפוסק כדעת הרא"ש שכל ברכה שאינה נזכרה בתלמוד אין מברכין אותה
והאר"י כותב שכן לברך.
ולכאורה כל מה שנהגנו בני הספרדים לברך זה בגלל האר"י וא"כ קשה הרי אנחנו בני הספרדים ובראשינו מרן רבינו הענק היביע אומר זי"ע ועוד פוסקים כי אומרים סב"ל נגד האר"י.
וא"נ שזה מנהג הרי קשיא לי שלכאורה הוא מנהג טעות שהרי מרן היבי"א פוסק בכמה פעמים שלא כהמנג וכדעת מרן השו"ע (לדוגמא בברכה על נרות שבת) ולכן נראה שנבטל לכאורה המנהג שהוא טעות.
וא"נ שמרן חזר בו הרי זה בדוחק רב ועצום שהרי מרן החיד"א כותב שאם מרן היה רואה דעת האר"י היה חוזר בו ולכאורה א"כ נאמר בכל ההלכות הכי. והכנסה"ג כותב ששמע ממישהו שמרן חזר בו בסוף ימיו ודי לנו במה שאנו רואים.
וא"נ שברה זאת מוזכרת בגאונים הרי בסידור רב האי גאון אינה מוזכרת.
וא"נ שהרי מוזכר בראשונים הרי קיבלנו שכל ברכה שאינה נזכרה בתלמוד אין מברכין אותה. ועוד שזה רק חמשה-שבעה ראשונים בלבד (ר"ד אבדרהם, סמ"ג, בעל העיטור, הטור, מחזור ויטרי ועוד)
והב"ח כותב (סימן מ"ו ס"ק ח') שגם לאשכנזים יורה שלא לברך ומ"מ אין למוחקה מהסידורים,
והגם שהגאון רבי אליהו מוילנא לא היה מברך כדאיתא בספר "מעשה רב"
וכבר אמרו שאין להקשות על מרן זי"ע משתי טעמים
א. כי בכל רגע שהיה כותב תשובה היה לפני כן יושב ומעביר את כל התורה מול עיניו.
ב. כי מרן כדרכו בקודש לא משאיר את המעיין בדברי תימה, אלא תמיד מפרש דבריו מבלי שיצטרך לביאור, ואם היה כאן קושיא גדולה לא היה נמנע מרן מלכתוב הטעם. אמנם אני לא מחפש להקשות על מרן אלא להבין דעתו בלבד.
השיב לי הגר"ח רבי שליט"T וז"ל "ועיין שו"ת יבי"א ח"ד סימן כ"ה ס"ק י"ד. שמיישב את הכל. וע"ש לא רק אם היה רואה אלא במציאות היה שמרן הב"י חזור בו. ע"ש.
וגם לישב חקירה גדולה, אם האר"י ז"ל זיע"א כוחו כמו תנא וכן אם קיבלנו את האר"י ז"ל. כמו קבלת מרן הב"י, או לא. כ"ז פלפולים ידועים ועכ"פ למעשה מברכים הנותן ליעף כוח וכנראה שזה משמיים נוצר מצד כזה אשר כל עם ישראל מברכים ברכה זו. ויש בזה חיזוק גדול באמונה. והתרגום (ישעיה מ. כ"ט) מבאר שהכוונה לצדיקים שעייפים מלימוד תורה נותן חכמה. וכן ביבי"א ח"ד סימן י"ח ס"ק א'. תורה מתשת ודע זה רק בהתחלה עי"ש. ויש לכוון בברכה זו ולבקש בלב כח לתורה וזיכו הרבים וקידוש השם תמיד. ועיין יבי"א שם בהוצאה החדשה בגליון בסוף הסימן על מעלת זיכו הרבים. ומה מעיד מרן זיע"א על עצמו.
בברכת התורה חיים רבי עיה"ק חולון"
וקשיא לן הרי זה מנהג טעות לכאורה וגם מה שייך לומר שזה מן השמיים.
הרה"ג שבתי לוי השיב לי וז"ל "במש''כ לשאול מדוע מברכין ברכת הנותן ליעף כח שהוא נגד השו''ע, עיין במש''כ בספר ברכת ה' ח''ד פ''ד סימן מח ובהערה 161, דמנהג זה מבוסס על מש''כ החיד''א (סימן מו אות לא) שמעיד שכך נתפשט המנהג ע''פ האר''י וגם מעידים שמרן חזר בו בסוף ימיו, וכ''כ גם בספר מטה יהודה, שרבים כך נהגו ומרן חזר בו בסוף ימיו. ובכה''ג אמרינן במקום מנהג שנתפשט לא אמרו סב''ל, אולם שאני נרות שבת שלא התפשט מנהג זה לנהוד כהרמ''א, וגם יסודתו היתה בטעות כי מדוע ננקוט רמ''א ונעזוב דברי השו''ע. משא''כ הכא נהגו כדעת האר''י ואין זה בטעות, ובמקום מנהג לא אמרינן סב''ל. והבן."
וקשה שלפי אחיו בכלל לא אומרים סב"ל נגד האר"י
ועוד שהרי גם יסדות מנהג לברך הנותן ליעף כוח הוא טעות.
ועוד השיב הרב יחיאל ברדא נר"ו
שלום וברכה,
בנוגע לשאלתכם בדין ברכת הנותן ליעף כח, שלכאורה יש לפסוק סב"ל נגד דברי האר"י ולומר שהמנהג לברך הוא בטעות. הרי זה ביאור דברי מו"ר הגר"ד יוסף שליט"א: אף שמצינו בכ"ד שאומרים על מנהג שיסודו בטעות ויש לבטלו, הרי זה דוקא באופן שאין לו סמך אמיתי בהלכה. משא"כ בנדו"ד שיש מקור לזה מדברי חלק מן הראשונים. ומה שהמנהג הוא נגד דברי השו"ע, אינה סיבה לבטלו, וכמו שמצינו במקומות רבים, שמנהג שקדם לפסק השו"ע, ויש לו יסוד בראשונים או פוסקים, יש לקיימו אף אם הוא נגד דברי השו"ע [ולדוגמא נציין לדברי השו"ע או"ח סי' רנ"ז ס"ח, בענין הטמנה בדבר המוסיף הבל ע"י דבר אחר, שאין אנו נוהגים כדבריו, וכמו שהעיר בזה כבר מרן זיע"א בשו"ת יבי"א].
בברכה מרובה
הרב יחיאל ברדה וכו'"
וגם כאן קשיא לי שהרי זה מנהג טעות ויסדתו בכמה ראשונים בודדים.
וחתנא דבי נשיאה הגאון ר' אהרון בוטבול השיב וז"ל
שלום וברכה!
כשיש מנהג שיסודו בהררי קודש ונהגו בו בכל הדורות ברצף, דור אחר דור, אין לבטלו בשום פנים ואופן.
הוכחה לדברנו שמהר"ם בן חביב פוסק להקל בדיני הטמנה ושהיה נגד מרן וטען שכך נהגו הספרדים, ועוד כמה דוגמאות.
ואולם המנהג שנהגו במרוקו לברך על הדלקת נרות לאחר ההדלקה לא התברר שהיה מנהג הספרדים מקדמא דנא, אלא להיפך.
בברכת הנותן ליעף כח, כל חכמי הספרדים נהגו לברך ברציפות בכל הדורות ממרן הב"י ועד דורנו.
בברכה
אהרן בוטבול"
וגם כאן קשיא לי שהרי המנהג שהיה בהדלקת נרות הוא לאר רק במרוקו ומסתמא היה לו סמך בהלכה ואע"פ כן ביטלנו.
בברכת התורה
האוחז בשולי גלימתו האדורה של גדול הדורות מרן זי"ע
לכבוד הרה''ג שליט''א
אשה שבליל הטבילה אמרה לבעלה שלא הספיקה ללכת לטבילה, ושוב (אחרי תכ''ד) אמרה שהיא שוחקת וכן הלכה, באופן שלא היה מספיק האמתלא וכגון דלא היה דרכה לשחוק וכדו' , דהדין הוא דחייבת ללכת שוב לטבול (ולכ' לא מועיל לשאול את הבלנית דהרי דעת הרבה אחרונים דבשוייה אנפשיה לא נאמן אפ' במקום עדים).
האם היא יכולה לצאת מהבית חצי שעה ושוב לחזור לבית ולומר לבעלה שהיא כבר טהורה והלכה למקוה, אפ' שלא עשתה כן שוב, וההיתר משום דאליבא דאמת יודעת שבתחילה היא כן הלכה, רק דבעלה לא היה יכול להאמינה וכעת הדין נותן שהוא כן יכול להאמינה, א''ד היא מחוייבת ע''פ הדין לחזור ולטבול שוב.
שאלה להלכה. הרב דוד דגגה שלח אותי לשאול פה.
עשיתי הפסק יום ראשון שעבר ויצא נקי. יום שני למחרת היה כתם על התחתונית וקצת על התחתון.
עשיתי את הבדיקה של יום שני וכיוונתי שהיא תהיה הפסק במידה ולא תקין.
דיברתי עם הרב דגגה ולפי מה ששמע יכול להיות שאת ההפסק עשיתי "בין הטיפות", ככה שפסק שאני יטבול ביום שלישי.
בעלי ביקש שאני אטבול ביום ראשון הוא אמר שמאד קשה לחכות, הוא מרגיש צורך דחוף ומפחד להיכשל וזה ממש פיקוח נפש, ככה בעלי אמר.
אשמח לתשובה מה לעשות אם לטבול מחר או ביום שלישי.
מדגישה שוב שהבדיקות יצאו טהורות, והמחזור היה במשך 5 ימים.
שלום וברכה! הבנתי שלפי הספרדים אין אפשרות ודיעה שניתן לעשות חדר יחוד בלי כיסוי ראש לכלה. ושאלתי האם חיב כיסוי ראש מלא כנשואה או אפשרי גם תוספות שיער? ב' האם יש אפשרות לעשות חדר יחוד ללא עדים או כל אופציה אחרת כדי לפטור את הבעיה. והאם יהיו מותרים אז במגע וכו'. ג' אם לא עושים חדר יחוד האם מותרים במגע כרגיל, או רק בבית. תודה רבה!
לכבוד הרה"ג שליט"א
רצינו לחוות דעתכם בקשר לאשה שקבלה מתנה קערה והיה בדעתה להשתמש בה וטבלה אותה כדין, אלא דשוב התחרטה ורוצה לתתה במתנה לחברתה, דהדין הוא דאין צריכים לטבול שוב כלי זה, אלא דהיא בושה לומר לה דכבר טבול דתחשוב שהיא השתמשה בכך וכדו'.
וחשבנו דאולי יש פתרון שתתן הקערה במתנה לגוי ושוב תחזור ותקנה ממנו. והשאלה היא בתרתי, האם מועיל קנין זה א"ד הוי כמו הערמה בדאו', ואי נימא שאין בעיה בכך האם זה לא נקרא דגורם ברכה שאינה צריכה שתצטרך חברתה לחזור ולטבול עם ברכה.
בית הוראה ‘אפיקי מים’ בראשות הגאון הגדול הרב משה פנירי שליט”א
נוסד בשנת תשס”ז בשכונת רמות בירושלים.
כיום משיבים מטעם בית ההוראה למעלה מ 300 רבנים, בכ -100 ערים ברחבי הארץ והעולם
א’-ה’ – 18:00-20:00 | 13:45-15:00
ו’ וערבי חג – 10:00-11:30
