שלום רב.

בשו"ע או"ח (סי' תקס ס"ב) מבואר שתקנו חכמים שהנושא אשה לוקח אפר מקלה ונותן בראשו במקום הנחת תפילין משום זכר לחורבן, וכמבואר בגמ' ב"ב (ס"פ חזקת הבתים).

אולם בב"י הביא אח"כ את דברי הכלבו שיש מקומות שנמנעו מלתת אפר בראשי חתנים מפני שאין העם מוחזקים כלל בהנחת תפילין ולא יהיה להם האפר תחת פאר, ויחושו ג"כ שמא לא יהיה להם פאר תחת אפר, ונהגו לעשות זכרון אחר במקומו שנותנין מפה שחורה על ראש החתן והכלה, ועל זה פשט המנהג לשבר הכוס אחר שבע הברכות. עכת"ד. וכ"כ בארחות חיים (הלכות תשעה באב סי' יג), וגם הטור (באה"ע סי' סה) הביא מנהג הנחת אפר, וכתב על זה שבספרד נוהגין ליתן בראש החתן עטרה עשויה מעלה זית, לפי שהזית מר זכר לאבילות ירושלים, וסיים "ונהרא נהרא ופשטיה". וכתב בשו"ג (או"ח סי' תקס סק"ה) שעכשיו לא נהגו לעשות לחתן שום דבר מהנזכר כאן, מלבד מנהג שבירת הכוס.

וגם האידנא שבעוה"ר רבים החתנים שאינם מוחזקים בהנחת תפילין, כיון שאין לחלק בין חתן לחתן יש להמשיך במנהג שבירת הכוס. וסיים מו"ר בבית חתנים (פ"י סי"ט) "והבא לנהוג כן [-להניח אפר מקלה] לעצמו רשאי בכך, אולם ברבים אין להורות כן, ובודאי שיש לקיים מנהג שבירת הכוס מעיקר הדין ולא בתורת חומרא".