שלום רב.

ז"ל הרב במילואים שם:

"לגבי סריקת השער הבאנו בגוף הספר מחלוקת הפוס' שיש מתירים אמירה לנכרית. ואם באנו לסמוך על זה, נוכל להורות לה לשטוף שערה במים שהוחמו מע"ש שהרי מותר לרחוץ בהם פניו ידיו ורגליו כל שאינו רוחץ רוב גופו כמ"ש בשו"ע או"ח (סי' שכו ס"א וברמ"א שם) אלא שתזהר מסחיטה, ובין כך תסרוק לה הנכרית את שערה וכו'.

ובאשר לחיוב לחוף כל גופה, תדיח בעצמה מקומות בית הסתרים כמו המפשעות ובית השחי, ושאר הגוף תוכל להדיח במים קרים, ואם קשה עליה הדבר מחמת הקור וכיו"ב, תעיין בגופה שאין עליו שום דבר החוצץ ובכניסתה למים תעביר ידיה על כל גופה וייחשב כחפיפת הגוף וכו'". ע"כ דברי מורינו הרב שם.

מן הדברים עולה:

1. הרב לא הכריע האם באמת אפשר לסמוך על שיטת המתירים אמירה לנכרית בכה"ג, אלא כתב "אם באנו לסמוך".

2. כמובן שגם בכה"ג ההיתר הוא רק בסירוק על ידי נכרית.

3. ההיתר הוא לא לשטוף את כל הגוף אלא רק מקומות בית הסתרים, היות ומגזירת רחיצה בחמין אסור לרחוץ אפילו רוב הגוף בחמין כמבואר בשו"ע או"ח סי' שכו ס"א.

4. וגם את כל זה כתב הרב בדרך "אפשר" ולא כהכרעה...

לכן יש ליזהר בלשון כשכותבים שהרב התיר "לחוף בחמין בשבת", כי נוסח זה אינו מדוייק כלל בלשון המעטה...

לאחר כל האמור, אם כוונת שאלתך האם ניתן להתיר כה"ג חפיפת בית הסתרים בחמין שהוחמו מע"ש וסירוק ע"י נכרית לטובלת ביום שמיני, הרי שפשוט שאין להתיר ד"ז, שהרי כל ההיתר מבוסס על קולות לא פשוטות, וכמעט שאין בנמצא דוגמא שהטובלת ביום שמיני ייחשב לה שעת הדחק כמו אשה הטובלת בליל שבת ושכחה לחוף מע"ש. כך שאין לסמוך על זה בכה"ג, אלא שהרב השאיר פתח כדרכו לאורך כל הספר, כי ישנם נשים חילוניות השומרות טהרה, ואם הרב משער שבמדה ולא יקל להם יפסיקו לשמור, עליו לשקול פסיקתו בפלס, וזה רחוק כרחוק מזרח ממערב ממה שכבודו הבין מדבריו בפשיטות.

בברכת התורה.