שלום רב.

ברמת העיקרון חשוב לזכור ששער מהווה חלק בלתי נפרד מהגוף, ועל כן גם כשאנו מחמירים במקרים מסויימים להחשיבו כחציצה, אינו בדרגת חומרא של כתם טיפקס שנשפך על הגוף למשל, אלא בדרגת חומרא שונה, המהווה נפק"מ בד"כ לענין דיעבד.

כעת, לגבי שאלתך מה נחשב חציצה ומה לא, קשה מאד לתת בזה קווים ברורים, אבל ישנו דבר ברור לגבי שער הערווה ושער בית השחי, שמנהג בנות ספרד מקדמת דנא להסירו לגמרי בסם או בתער קודם הטבילה, ויש להחזיק במנהג קדוש זה, לא רק מצד הקפידא להסירו אלא מצד שבאזורים אלו הזיעה מרובה והשער עבה, וקשה מאד לנקותו בצורה טובה.

לגבי שער שע"ג היד או הרגל, הרי שאם השער ארוך וכהה ברמה שהוא כבר ניכר, והאשה מתגנה לצאת בו כך, בודאי שיש להסירו קודם הטבילה. אך אם מדובר בשערות קצרות ובהירות ודרכה של אותה אשה היא לא להסירו בד"כ, אזי אין חיוב מן הדין להסירו.

ובכל מקרה אין לקבוע תור לשעווה וכדו' ליום או יומיים שלושה לאחר הטבילה, אלא להתאמץ לעשות זאת קודם הטבילה, כי במה שהאשה קובעת תור להסיר את השער היא מוכיחה שאין דעתה נוחה בו, וא"כ עליה להסירו קודם הטבילה.

בכל האמור לעיל אין הבדלי גישה בין רבינו האור לציון לבין שאר פוסקי ספרד בדור האחרון ולדעת כולם יש לשמר את המנהג של הסרת שער בית הערוה.

[בהזדמנות זו נמליץ להעיף מבט על הקונטרס החדש שיצא לרגל יום ההילולא של חכם בן ציון זצ"ל, ובו עובדות והנהגות מרתקות מאת רבינו האור לציון].

בברכה.