שלום רב.

אכן, ישנו איסור לדחות טבילה שלא לצורך ובלא הסכמת הבעל, ובמקרה כזה זה לא משנה אם דוחים את הטבילה או את ההפסק כי בכל מקרה הטבילה מתאחרת.

אבל אם הדחייה היא לצורך ובהסכמת הבעל, מותר לדחות במצבים חריגים, והנסיון מלמד שעדיף לבצע את ההפסק והבדיקות בזמן ולאחר את הטבילה ולא להיפך.

הסיבה העיקרית לזה היא שהניסיון מורה שפעמים רבות הבעיה שחשבנו שתיווצר בסוף כבר לא קיימת, כגון שבסוף לא נוסעים לשבת או מוצאים מקווה קרוב, או שפתאום חושבים שמאיזו שהיא סיבה זה לא כל כך נורא לטבול ביום המקורי, ואז אם האשה פסקה בטהרה ומנתה שבעה נקיים היא תוכל להתחרט בכל רגע ולטבול בזמן, אבל אם היא דחתה את ההפסק זוהי פעולת אל חזור.

לאידך גיסא קורה לא אחת שהאשה שוכחת לבדוק ביום הראשון או השביעי שהם בדיקות המעכבות, ובמקרה כזה אם האשה אחרה את ההפסק והספירה ביום אחד, הרי שאנו בבעיה, אבל אם היא התחילה בספירה בזמן הרי שיש לנו יום אחד מיותר ונוכל להשתמש בהיתרים מסוימים במקום הצורך.

מומלץ אם כן שתייעצו למדריכה להיוועץ במורה הוראה מוסמך בטרם היא "פוסקת" לכלות כיצד לנהוג במקרים אלו, כי אסור לשכוח שיש הבדל גדול בין מדריך ומדריכה שמלמדים כיצד לנהוג לכתחלה לבין רב פוסק הלכה שרשאי להקל במצבים מסויימים ע"פ גדרי ההלכה אותם למד במשך זמן רב וצבר נסיון בפסיקה.

בברכה.