שלום וישע רב.

דעת מורינו הרב כפי ששמענו מפיו פעמים רבות, שבמידה ויש צורך ממשי לדחות הטבילה (לאפוקי מאותם הדוחים טבילה על כל עניין פעוט שניתן לפותרו בנקל, דלאו שפיר עבדי), אזי עדיף יותר לפסוק בטהרה ולבדוק את בדיקות הז"נ במועדם ולאחר את הטבילה, ולא לדחות את עשיית ההפסק.

והטעם לזה הוא משום שהניסיון מורה שפעמים רבות אותה סיבה שמתחילה היה נראה שבגללה יש לדחות הטבילה, מתבטלת במשך הימים הבאים, ואזי מתחרטים בני הזוג שלא עשו את ההפסק בזמן והרוויחו יום נוסף בטהרה.

וכך אנו מורים למעשה לאשה שאין בעלה בבית, וכגון ששוהה כעת בחו"ל או במילואים וכדו', ועתיד לחזור רק בעוד שמונה-תשעה ימים דרך משל, שלא תתעכב מלעשות הבדיקות עד שבוע בדיוק קודם בואו, כי פעמים רבות שפתאום יכול להקדים ולבוא מאיזו סיבה שתהיה, אלא תבצע הבדיקות בזמן ותטבול בערב הקודם לבואו, ובזה יימנעו מעגמת נפש וממכשולות רבים, וד"ל.

וכן לגבי ת"ב בין שחל בחול ובין שחל בשבת, שתבצע את כל ההכנות ובכלל זה את ההפסק והבדיקות בזמנם, ורק את הטבילה תדחה למוצאי הצום.

גם לגבי חג השבועות בודאי שתעשה ההפסק בזמן וגם תטבול בליל החג.

בברכת התורה.