שלום רב.

כתב מרן בשו"ע (יו"ד סי' קצו ס"ו) "כל בדיקות אלו, בין בדיקת הפסק טהרה בין בדיקת כל השבעה, צריכות להיות וכו' ותכניסנו באותו מקום בעומק לחורים ולסדקים עד מקום שהשמש דש וכו', ולא שתכניסהו מעט לקנח עצמה. ואם יקשה בעיניה מאוד להכניסו כל כך בעומק, לפחות בדיקה של יום הפסק טהרה ובדיקה של יום ראשון מהשבעה תהיינה עד מקום שהשמש דש". ועיין גם ברמ"א שם שכל זה הוא לכתחילה, אמנם בדיעבד כל שבדקה עצמה יפה בחורין ובסדקין בעומק היטב כפי כחה סגי לה.

שיעור המקום בו השמש דש, תלוי באופן מוחלט בכמה גורמים המשתנים מאשה לאשה, ביניהם: גובה האשה, אורך האצבע שלה, מיקום הצוואר (קדמי/ אחורי), וכן הזמן בו הבדיקה נעשית (לאחר לידה למשל הצוואר נמצא מאד למטה, ובהכנסה קלה יותר של האצבע כבר מגיעים אליו).

ההוראה המקובלת הנהוגה בבית ההוראה אצלנו, היא שיש להכניס עד היכן שידה מגעת, ובלבד שלא תיגע בצוואר הרחם עצמו, אלא תעצור מעט לפני כדי שלא תקלקל עצמה בעת הבדיקות, וכמו שכתב הב"י עצמו שם וז"ל "ואם תדחוק להכניסו כל כך בעומק ע"י תחבולות, תקלקל עצמה שיסרט המקום בפנים ע"י הבדיקה ויצא דם ויצא העד אדום ואינו מן המקור אלא מחמת דוחק הבדיקה, וכך אומרות הפיקחות שבהן", עכ"ל.

זוהי התשובה גם לשאלתך השנייה, שבודאי אי"צ לדחוק בכח, אלא במלא העדינות המתבקשת על מנת שלא תקלקל עצמה לחינם.

בברכת התורה.