כל סעודה הנעשית לכבוד החתן והכלה, יש לומר בה בעת ברכת הזימון "שהשמחה במעונו".

אמנם היכא שהחתן והכלה נקלעו באקראי לסעודה שלא נעשתה לכבודם, וכגון סעודת בר מצוה וכדו', כיון שלא נעשתה הסעודה לכבודם אין לברך "שהשמחה במעונו", כמו שאין לברך שם ז' ברכות ואפילו לא ברכת "אשר ברא".

והן אמנם שבסעודת ברית מבואר בגמ' (כתובות דף ח ע"א) שאין לומר שהשמחה במעונו משום צערא דינוקא, שאני היכא דעיקר הסעודה נעשתה לחתן ולכלה, וכגון בנידון שאלתך ששכרו אולם וכדו' לצורך כל סעודות השבת לשם שמחת חתן וכלה, ורק שבעל הברית צירף את שמחתו לשמחת החתן והכלה, שבודאי לא ייגרע חלקם של החתן והכלה בשל כך.

ואין הכי נמי, שהיכא שנקלעו החתן והכלה בא' מימי השבע ברכות לסעודת ברית שלא נעשתה לכבודם כלל כי אם לשם שמחת הברית, שנראה שאין לומר שם ברכת שהשמחה במעונו.

ואף שבשו"ת להורות נתן (ח"א סי' סב) האריך להוכיח שאין לומר "שהשמחה במעונו" בכה"ג, והביא לזה כמה ראיות, מ"מ מלשון המאירי בסוכה דף כה ע"ב נראה להוכיח להדיא שיש לומר, שהרי כתב "הא כל שלא נעשית בשבילו כגון סעודת מילה שהחתן קרוי לשם, אין אומרין שם אפי' שהשמחה במעונו", ומשמע דדוקא בסעודת מילה שהחתן קרוי לשם אין לומר (וגם ע"ז הביא שם דעת חכמי נארבונאה החולקים וס"ל דאף בכה"ג יש לומר), אבל בסעודת חתן שעשו שם גם ברית מילה בודאי דלא ייגרע כוחו של החתן מכח הברית. וזה נראה פשוט.

בברכת התורה.