שלום רב.

כבודו שכח לציין בשאלה את הפרט החשוב ביותר - האם הטבעת מהודקת או רפויה, ובזה תלוי הכל. לכן אפרט בשני המקרים:

כתב מרן בשו"ע (קצח, כג) "השירים והנזמים והטבעות והקטלאות: אם הם רפוים, אינם חוצצים, ואם הם מהודקים, חוצצים".

וכתבו מקצת מן הפוסקים, שאשה שאין דרכה להסיר את הטבעות מידיה לעולם, אינן חוצצות אפילו היו מהודקות, אך מכיון שסתימת מרן השו"ע שלא לחלק בזה, אין דרכנו להקל בכך בלא טעם, ולכתחילה אנו מורים להסיר בכל מקרה ורק בטבלה ושימשה אפשר שיש להקל.

באשה שדרכה גם ללוש עם הטבעת, הסכמת הפוסקים שבטלה דעתה אצל שאר נשים שדרכן להסיר הטבעות בשעת הלישה, ולכן לא עלתה לה טבילה.

וכל האמור הוא בטבעת מהודקת, אבל בטבעת רפויה (וברי לה שלא היה תחתיה לכלוך של בצק וכדו'), אין להחמיר להצריכה טבילה שנית אחר שחזרה לביתה, וכפסק השו"ע הנ"ל.

ובכל זה עיין באורך באבני שהם (סי' קצח סכ"ג).

בברכת פסח כשר ושמח.