ברכת הנותן ליעף כוח בדעת מרן השו”ע

שלח שאלה לרבני בית ההוראה

ברכת הנותן ליעף כוח בדעת מרן השו"ע
הרב ניסים פנירי שליט"א
153 צפיות

שאלה:

לכבוד הרבנים החשובים שליט"א

בדין ברכת הנותן ליעף כוח כיצד אנו מברכים אותה הרי מרן בשו"ע (סימן מ"ו) כותב "יש נוהגין לברך הנותן ליעף כוח ואין דבריהן נראין" ולפי מרן אין לברך. 
והרי קיבלנו הוראות מרן שפוסק כדעת הרא"ש שכל ברכה שאינה נזכרה בתלמוד אין מברכין אותה
והאר"י כותב שכן לברך.
ולכאורה כל מה שנהגנו בני הספרדים לברך זה בגלל האר"י וא"כ קשה הרי אנחנו בני הספרדים ובראשינו מרן רבינו הענק היביע אומר זי"ע ועוד פוסקים כי אומרים סב"ל נגד האר"י.
וא"נ שזה מנהג הרי קשיא לי שלכאורה הוא מנהג טעות שהרי מרן היבי"א פוסק בכמה פעמים שלא כהמנג וכדעת מרן השו"ע (לדוגמא בברכה על נרות שבת) ולכן נראה שנבטל לכאורה המנהג שהוא טעות.
וא"נ שמרן חזר בו הרי זה בדוחק רב ועצום שהרי מרן החיד"א כותב שאם מרן היה רואה דעת האר"י היה חוזר בו ולכאורה א"כ נאמר בכל ההלכות הכי. והכנסה"ג כותב ששמע ממישהו שמרן חזר בו בסוף ימיו ודי לנו במה שאנו רואים.
וא"נ שברה זאת מוזכרת בגאונים הרי בסידור רב האי גאון אינה מוזכרת.
וא"נ שהרי מוזכר בראשונים הרי קיבלנו שכל ברכה שאינה נזכרה בתלמוד אין מברכין אותה. ועוד שזה רק חמשה-שבעה ראשונים בלבד (ר"ד אבדרהם, סמ"ג, בעל העיטור, הטור, מחזור ויטרי ועוד) 
והב"ח כותב (סימן מ"ו ס"ק ח') שגם לאשכנזים יורה שלא לברך ומ"מ אין למוחקה מהסידורים,
והגם שהגאון רבי אליהו מוילנא לא היה מברך כדאיתא בספר "מעשה רב"
וכבר אמרו שאין להקשות על מרן זי"ע משתי טעמים
א. כי בכל רגע שהיה כותב תשובה היה לפני כן יושב ומעביר את כל התורה מול עיניו.
ב. כי מרן כדרכו בקודש לא משאיר את המעיין בדברי תימה, אלא תמיד מפרש דבריו מבלי שיצטרך לביאור, ואם היה כאן קושיא גדולה לא היה נמנע מרן מלכתוב הטעם. אמנם אני לא מחפש להקשות על מרן אלא להבין דעתו בלבד.

השיב לי הגר"ח רבי שליט"T וז"ל "ועיין שו"ת יבי"א ח"ד סימן כ"ה ס"ק י"ד. שמיישב את הכל. וע"ש לא רק אם היה רואה אלא במציאות היה שמרן הב"י חזור בו. ע"ש.

וגם לישב חקירה גדולה, אם האר"י ז"ל זיע"א כוחו כמו תנא וכן אם קיבלנו את האר"י ז"ל. כמו קבלת מרן הב"י, או לא. כ"ז פלפולים ידועים ועכ"פ למעשה מברכים הנותן ליעף כוח וכנראה שזה משמיים נוצר מצד כזה אשר כל עם ישראל מברכים ברכה זו. ויש בזה חיזוק גדול באמונה. והתרגום (ישעיה מ. כ"ט) מבאר שהכוונה לצדיקים שעייפים מלימוד תורה נותן חכמה. וכן ביבי"א ח"ד סימן י"ח ס"ק א'. תורה מתשת ודע זה רק בהתחלה עי"ש. ויש לכוון בברכה זו ולבקש בלב כח לתורה וזיכו הרבים וקידוש השם תמיד. ועיין יבי"א שם בהוצאה החדשה בגליון בסוף הסימן על מעלת זיכו הרבים. ומה מעיד מרן זיע"א על עצמו.

בברכת התורה חיים רבי עיה"ק חולון"

וקשיא לן הרי זה מנהג טעות לכאורה וגם מה שייך לומר שזה מן השמיים.

 

הרה"ג שבתי לוי השיב לי וז"ל "במש''כ לשאול מדוע מברכין ברכת הנותן ליעף כח שהוא נגד השו''ע, עיין במש''כ בספר ברכת ה' ח''ד פ''ד סימן מח ובהערה 161, דמנהג זה מבוסס על מש''כ החיד''א (סימן מו אות לא) שמעיד שכך נתפשט המנהג ע''פ האר''י וגם מעידים שמרן חזר בו בסוף ימיו, וכ''כ גם בספר מטה יהודה, שרבים כך נהגו ומרן חזר בו בסוף ימיו. ובכה''ג אמרינן במקום מנהג שנתפשט לא אמרו סב''ל, אולם שאני נרות שבת שלא התפשט מנהג זה לנהוד כהרמ''א, וגם יסודתו היתה בטעות כי מדוע ננקוט רמ''א ונעזוב דברי השו''ע. משא''כ הכא נהגו כדעת האר''י ואין זה בטעות, ובמקום מנהג לא אמרינן סב''ל. והבן." 

וקשה שלפי אחיו בכלל לא אומרים סב"ל נגד האר"י

ועוד שהרי גם יסדות מנהג לברך הנותן ליעף כוח הוא טעות.

ועוד השיב הרב יחיאל ברדא נר"ו

שלום וברכה,

בנוגע לשאלתכם בדין ברכת הנותן ליעף כח, שלכאורה יש לפסוק סב"ל נגד דברי האר"י ולומר שהמנהג לברך הוא בטעות. הרי זה ביאור דברי מו"ר הגר"ד יוסף שליט"א: אף שמצינו בכ"ד שאומרים על מנהג שיסודו בטעות ויש לבטלו, הרי זה דוקא באופן שאין לו סמך אמיתי בהלכה. משא"כ בנדו"ד שיש מקור לזה מדברי חלק מן הראשונים. ומה שהמנהג הוא נגד דברי השו"ע, אינה סיבה לבטלו, וכמו שמצינו במקומות רבים, שמנהג שקדם לפסק השו"ע, ויש לו יסוד בראשונים או פוסקים, יש לקיימו אף אם הוא נגד דברי השו"ע [ולדוגמא נציין לדברי השו"ע או"ח סי' רנ"ז ס"ח, בענין הטמנה בדבר המוסיף הבל ע"י דבר אחר, שאין אנו נוהגים כדבריו, וכמו שהעיר בזה כבר מרן זיע"א בשו"ת יבי"א].

בברכה מרובה
הרב יחיאל ברדה וכו'"

וגם כאן קשיא לי שהרי זה מנהג טעות ויסדתו בכמה ראשונים בודדים.

וחתנא דבי נשיאה הגאון ר' אהרון בוטבול השיב וז"ל 

שלום וברכה!

כשיש מנהג שיסודו בהררי קודש ונהגו בו בכל הדורות ברצף, דור אחר דור, אין לבטלו בשום פנים ואופן.
הוכחה לדברנו שמהר"ם בן חביב פוסק להקל בדיני הטמנה ושהיה נגד מרן וטען שכך נהגו הספרדים, ועוד כמה דוגמאות.
ואולם המנהג שנהגו במרוקו לברך על הדלקת נרות לאחר ההדלקה לא התברר שהיה מנהג הספרדים מקדמא דנא, אלא להיפך.
בברכת הנותן ליעף כח, כל חכמי הספרדים נהגו לברך ברציפות בכל הדורות ממרן הב"י ועד דורנו.

בברכה
אהרן בוטבול"

וגם כאן קשיא לי שהרי המנהג שהיה בהדלקת נרות הוא לאר רק במרוקו ומסתמא היה לו סמך בהלכה ואע"פ כן ביטלנו. 

בברכת התורה

האוחז בשולי גלימתו האדורה של גדול הדורות מרן זי"ע

תשובה:

מאת הרב ניסים פנירי שליט"א

לשואל הנכבד שלום רב.

קראתי בעיון את שאלתך ואת אשר נגזר עליה מפי הרבנים החשובים, וקטונתי מלנסות להשיב במקום שנכשלו גדולים ממני. אמנם זאת אעשה אשתדל להשיב לגופו של שואל ולא לגופה של שאלה.

שאלתך נובעת מכח ההבנה הרווחת כיום, כי תפקידו של מורה ההוראה מסתכם בלקבץ כעמיר גורנה מקבץ דעות מן הראשונים ומן האחרונים זה אומר בכה וזה אומר בכה, ולשקלל ולכמת את השיטות ואז לנהוג על פי כללי הפסיקה הנהוגים ולהוציא לאור תעלומה.

לשיטה זו אין הבדל גדול כל כך בין גדול הדור שידיו רב לו במבואות התלמוד והפוסקים וכל רז לא אניס ליה בתשובות הראשונים וספרי האחרונים, לבין אברך רך בשנים המצויד במחשב עם מספר תוכנות תורניות למיניהם, כיון ששניהם כמעט באותה מידה יוכלו לקבץ ולהעתיק מלשונות הראשונים, ושניהם גם מחויבים הלא לאותם כללים נוקשים וחד משמעיים בפסיקת ההלכה.

לדרך זו גם כל הצורך במושג "שימוש חכמים" [עליו האריכה הגמרא במקומות רבים מספור, ראה למשל סוטה כב, א "אתמר, קרא ושנה ולא שימש ת"ח: ר' אלעזר אומר הרי זה עם הארץ, ר' שמואל בר נחמני אמר הרי זה בור, ר' ינאי אומר ה"ז כותי, רב אחא בר יעקב אומר הרי זה מגוש", וכן בברכות מז, ב "תנו רבנן: איזהו עם הארץ? אחרים אומרים: אפילו קרא ושנה ולא שמש תלמידי חכמים הרי זה עם הארץ. אמר רב הונא הלכה כאחרים". ועוד גמרות רבות אשר לא ייספרו מרוב] מיותר לחלוטין, שהרי לשם מה צריך לשמש את החכם אם בלאו הכי הוא פוסק באותה צורה בה פוסק כל צורבא מרבנן דחד יומא. שניהם פותחים את אותם הספרים ומלקטים את שיטות הפוסקים במערכה מסודרת אלו כנגד אלו, ואז משתמשים באותם כללים כדי לפסוק את אותם פסקים. והיתרון היחיד שיכול להיות שאחד מהם ימצא איזו שיטה נידחת בראשונים שהשני לא הצליח לשים עינו עליה וכל כיו"ב.

ואכן לצערנו עם ירידת הדורות אנו רואים יותר ויותר רבנים הנקראים בפי כל פוסקי הלכה ומוצי"ם, שבירור קל מעלה שמעודם לא שימשו ואפילו לא עמדו אצל חכם אפילו יום אחד, ואת כל ידיעותיהם ההלכתיות (המקיפות והראויות לציון לשבח) שאבו אך ורק מתוך לימודם, מי מתוך ידיעתו המקיפה בספר "משנה ברורה" ומי מתוך שליטתו בספרי גדולי פוסקי הדור שלפנינו, והם המה עליהם צווחת הגמרא במקומות רבים שהם הנקראים "מבלי עולם" המורים הלכה מתוך משנתן.

אמנם אליבא דאמת דרך פסיקת ההלכה האמיתית והמסורה בידינו אינה כן, אלא לכל חכם וגדול בתורה שקרא ושנה ושימש תלמידי חכמים כהוגן, ישנה דרך פסיקה ייחודית משלו, אותה קיבל מרבותיו ושיפר ושכלל מכוחו הוא, ממש כדרך שהילד מקבל מהוריו ומוסיף ומשכלל כהבנתו את הדרך הנכונה בשבילו בעבודת השם. ודרך זו לא בהכרח עומדת בכל כללי הפסיקה הנוקשים, ולעיתים אף ממש סותרת אותם. ישנם דוגמאות רבות לזה ואין ברצוני להכביר במילים בלא צורך ולהג הרבה יגיעת בשר, אך הדוגמאות שהביא כבודו - ברכת הנותן ליעף כח וכן זמן הברכה בעת הדלקת נרות שבת הינן דוגמאות מצויינות לכך שלא תמיד רואה הפוסק לנכון להתחשב בכללים, אלא הולך אחר נטיית ליבו וסברתו אותה רכש בעמל ויגיעה בשימוש חכמים אצל רבותיו. וזוהי הנקראת "דעת תורה" אמיתית.

וזהו סדר העבודה הדרוש לתלמיד הרוצה להתגדל בתורה, שלאחר הלימוד במקרא ובמשנה ובתלמוד, ילך אצל חכם וישמשנו במשך שנים רבות, ויתאבק בעפר רגליו וישתה בצמא את דבריו, ורק כך ידע ויבין אל נכון כיצד ומתי להשתמש בכל אחד מכללי הפסיקה הרבים והסותרים.

יש עוד הרבה מה להאריך בנידון זה, אולם מספיקה הצצה חטופה לכל מה שקורה למשל בתחום הפסיקה במראות הדמים ובהלכות טהרה כדי להבין במה דברים אמורים. הרי לא אחת אנו נתקלים באיזה מוצי"ם לפני רו"ח, אשר מכח לימודם בשו"ע ונו"כ מגיעים לידי טעויות חמורות בפסיקה, שלמרות ש"על הנייר" אינם מוגדרות כטעות כיון שיש איזה דעות בראשונים שניתן להסתמך עליהם במצבים מסויימים, אולם חוסר ההבנה שלהם בצורת הפסיקה הנכונה, והעובדה שהם לא שימשו מימיהם שום חכם, גורמת להם לגשת לשואל ולשאלה בצורה לא נכונה מעיקרא, ובמקום לברר אודות מצבו הרוחני של השואל למשל, שהוא כלל גדול בפסיקה ש"השואל הוא ג"כ מראה" כמו שמורגל בפי מורינו ראש בית ההוראה, מסתפקים ב"ראש קטן" ועושים את החשבון ההלכתי המצומצם ואוסרים או מתירים מבלי לחשב את ההשלכות לפסיקה שלהם. וכן כל אותם כללי פסיקה שאינם כתובים בספרי האחרונים אלא שזורים כחוט השני בין דפי הגמרא ובמדרשים באינספור מקומות לא שייכים אצלם כלל, מכח זה שמעולם לא שימשו חכמים.

כל אלו הדברים נגרמים אך ורק בשל מחסור חמור בשימוש חכמים, שהוא הגורם לתלמיד חכם שקרא ושנה להיקרות בפי חכמינו (ברכות מז, ב) "עם הארץ", לא פחות מכך.

אשר על כן, תנוח דעתו של כבודו, כי אם הינו תלמיד חכם מהסוג הראשון, הריני לבשרו כי כדאי ויסלול לו דרך פסיקה חדשה משלו המסתמכת אך ורק על כללי הפסיקה הידועים לנו מדורי דורות, היות ולא יצליח למצוא רב גדול שנוהג בשיטה זו, כי מי לנו גדול כמרן הגר"ע יוסף זצ"ל אשר מסר נפשו על הקמת והעמדת כללי הפסיקה הנ"ל, ועכ"ז פעמים רבות מאד נטה מהם קו והלך אחר סברות אחרות, וכמעט בכל כלל מכללי הפסיקה יש יותר יוצאים מן הכלל מאשר נכללים בכלל.

ואם כבודו תלמיד חכם מהסוג האמיתי והנכון וזכה לשמש את מרן הגר"ע זצ"ל ולקבל ממנו תורה ודרך בפסיקה, הרי כבר קבעו חכמינו שאין אדם עומד על דעת רבו אלא לאחר 40 שנה. וזה היה בזמנם שהיו חכמים ונבונים גדולים בתורה, אבל אנן יתמי דיתמי ספק אם נגיע לסוף דעתם של רבותינו כלל וכלל.

והעיקר יתעסק כבודו בלשמש תלמידי חכמים שהוא העיקר הגדול בהוראה, ולא יחפש ללקט תשובות מתשובות שונות ולחבר מהם איזה קונטרס כדרכם של הרבה צעירים בזמנינו, כי ברור דברים לא יחדל פשע, ויותר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה אין קץ.

בכבוד רב.

נבקש להקפיד לשלוח באמצעות טופס זה רק שאלה הנוגעת להבנת התשובה שלמעלה.

במידה וברצונכם לשאול שאלה חדשה,
נא להשתמש בכפתור “שלח שאלה חדשה” שבחלקו העליון של המסך.

שלח שאלת בירור על תשובה זו

שם מלא: (חובה)
כתובת דוא"ל: (חובה)
תוכן השאלה: (חובה)
כדי שהשאלה תיענה יש להקפיד על ניסוח ברור ושפה נקייה!

בית הוראה ‘אפיקי מים’ בראשות הגאון הגדול הרב משה פנירי שליט”א
נוסד בשנת תשס”ז בשכונת רמות בירושלים.
כיום משיבים מטעם בית ההוראה למעלה מ 300 רבנים, בכ -100 ערים ברחבי הארץ והעולם

Ⓒ 2019 - All Rights Are Reserved

Verified by MonsterInsights