שלום.
חיתנתי את הבת שלי לפני שלוש שנים, וכעת פונה אלי אחד שאומר שנתן לנו שרותי הגברה לחתונה ומחזיק שיק של אשתי, שיק שלא הופקד וללא שם המוטב, הוא גם שלח לנו תמונה של השיק - על פניו נראה כתב וחתימה של אשתי. אנחנו לא זוכרים מה היה ולמה אולי שלמנו לו במזומן וחיכה עד עכשיו שיעבור זמן ויבקש תשלום.
ביום החתונה הרבה כסף מזומן מסתובב בין הידיים ואי אפשר לזכור כל דבר.
הוא גם מאיים לפנות להוצאה לפועל...
שלום וברכה
אנו נשואים למעלה מ 10 שנים בלהע"ר, והיינו בטוחים שאסור לטבול עם איפור.
פתחתי שו"ע סימן קצ"ח סעי' י"ז כתוב בפירוש שמותר לכתחילה ואין אף אחד שמערער על כך. אם כן, למה ומדוע עושים את כל העסק של האיפור בשבת? שנשים תטבולנה עם איפור ונגמר כל הסיפור...
נשים דוחות טבילות בשבת כשזה מורכב לא להיות מאופרת וכו' ועוד כל מיני שיקולים - שלדעתי האיסור לדחות טבילה בזמנה יותר חמור מטבילה באיפור שזה לכתחילה. למי בער ומה העניין שעשו את זה כאיסור?
תודה רבה.
שלום רב אל כבוד הרבנים.
כידוע שהביוץ תמיד מגיע כ 14 יום לפני שמגיע הווסת. השאלה היא:
1. האם יש מושג פעמיים בחודש ביוץ.
2. אם לוקחים פרימולוט נור שמאריך את הווסת, אך לא מעכב את תחילת הממלאה ונופצת, כי מיד תוך 3 ימים מסיום נטילת הכדור מגיע מחזור, הרי שהוא רק מעכב את הסוגרים שהדם יצא אך הדם מתמלא, דהיינו שלא שייך להכנס להריון כאשר יש דם , כי בהריון דם נעכר ונעשה חלב, ואילו כשממלאה הוא היפך דם.
לסיכום, האם לכאורה בנטילת פרימולט נור הביוץ נשאר באותו זמן בערך, דהיינו אישה שרגילה לראות ב 28 אז הביוץ ב 14 ועכשיו שהאריכה את הווסת ל 40 יום בעצם הביוץ היה כרגיל ביום ה14 אצלה כמו תמיד, או שאולי הביוץ יזוז, או שיש יותר מפעם אחת בחודש ביוץ ואז כשדוחים הווסת אולי בא פעם נוספת, מה שלא נראה לי.
לכבוד הרה''ג שליט''א.
האם צריכים להיות ערניים לחוש ולחשבן דלמא האשה קובעת וסת לסירוג של כמה חודשים אפ' שיש לה עוד ראייות באמצע ביום אחר, ולמשל דראתה ביום ט''ו לחודש ואחרי ד' חודשים חזרה לראות כן, וכך ג''פ, אלא דבחודשים שבינתיים ראתה ביום אחר כגון ביום כ' וכ''ג וכדו'? וא''כ עד כמה חודשים יש לנו לחוש לכך (והאם צריכים לשמור הלוחות של שנים אחורה)?
מי שתוך כדי תפילתו שם לב שהשתרבב לו ב"יעלה ויבא" - את יום "חג המצות הזה" במקום ראש חודש ומיד תיקן. האם יש לחשוש שלשונו מורגל בזה [שבמציאות הזכיר כן הרבה באופן רצוף, ובפרט יתכן בר"ח אייר] וגם בתפילה הקודמת שאמר יעלה ויבא הזכירו עם יום לא נכון. ויחשב כלא הזכיר מעין המאורע. או שכיון שיודע שאמר יעו"י אמרינן שאימת ר"ח עליו וודאי אמר "ראש חודש". [שלשתיהם אין הרגל לשון של ל' יום, ואיך משערים דבר כזה. וגם לא נדון כהרגל כל השנה כספק הזכיר יעו"י כי הרי כן פתח בה]. תודה רבה.
לכבוד הרב פנירי שליט"א.
אשה שעלו בה כל הסימנים של הגעת הוסת (עייפות, כאבי גב, הורמונים וכיוצ"ב) ואכן ההפרשות היו כעין הוסת דהיינו טיפין והולך ומתגבר כמעיין, ולאחמ"כ מתמעט והולך. אמנם כל מה שיצא ממנה היה מראה טהור. מה הדין בכה"ג? ומה הדין אם המראה היה צבע חום שטהור לדעת הרב עובדיה ? ומה הדין אם היה בה התקן מירנה?
שלום וברכה! הבנתי שלפי הספרדים אין אפשרות ודיעה שניתן לעשות חדר יחוד בלי כיסוי ראש לכלה. ושאלתי האם חיב כיסוי ראש מלא כנשואה או אפשרי גם תוספות שיער? ב' האם יש אפשרות לעשות חדר יחוד ללא עדים או כל אופציה אחרת כדי לפטור את הבעיה. והאם יהיו מותרים אז במגע וכו'. ג' אם לא עושים חדר יחוד האם מותרים במגע כרגיל, או רק בבית. תודה רבה!
זכינו לשמוע את הרב היום בכנס בעפולה.
הרב דיבר על היתר רב שניתן לאשה שטסה בליל טבילתה, לטבול ביום ולא להתייחד עם בעלה.
שאלתי היא, האם שאר קירבות מותר (בצניעות כמובן), כי יש מקרים בהם בני הזוג אינם טסים יחד, או בעל שיוצא למילואים לתקופה והקושי הרגשי עצום...
אני שואלת בתור מדריכת כלות, כי הכלות שואלות הרבה שאלות דומות בשנה הראשונה, בעיקר בתקופת המלחמה...
נקטינן שדם על עד בבדיקה הוא ראיה גמורה, והרב פסק שאעפ"כ לא קובע וסת, רק בג' פעמים באותו יום ובאותו עונה (חודש והפלגה).
ורציתי לשאול, א' האם זה רק בדיקות של ימי טהרה, או גם בדיקה של הפסק טהרה שיצא עם דם, שיצא ג"פ באותה עונה, (או חלק בטהרה חלק בטומאה), או שמכיון שהיא כבר טמאה, נקטינן כבר הוסת על יום הראיה הראשון והבדיקה לא משמעותית לכאן.
ב' ומה הדין שקרה ג"פ באותו תאריך אבל לא רצוף, כגון בג' כסלו ג' טבת וג' אדר וכו', ועד כמה זמן. שאולי נימא שמה שלא ראתה בשבט היא כי לא בדקה, ומה הדין כשבדקה ולא ראתה?
זה שאלה למעשה, תודה רבה וייש"כ.
שמעתי מיועצת העוסקת בתחום, שלגבר יש שליטה על הקישוי, כלומר הוא יכול לקבוע מתי ייכנס, וגם לאחר שנכנס יכול לקבוע מתי יזריע. וזה יכול לקחת גם הרבה זמן.
יש לי שאלה הלכתית שמאוד מציקה לי שנים, ויתכן שהבעיה פיזית או נורולוגית. אם זה נכון מה שכתבתי, מדוע יש לי כל פעם חששות גדולות ותחושות שעוד מעט ייצא.... כלומר גם בזמן ההרגל למצוה נהיה פתאום לחץ או רגש שהולך לצאת משהו, ולכן אני תמיד ממהר להכנס ואז תוך זניות נפלט משהו וזה נגמר, השאלה האם זה תקין, או שמא זה בעיה רפואית או נורולוגית. והאם מותר לי לנסות פעם להיות אמיץ ולא לחשוש גם אם ייצא משהו להמשיך רגיל כדי לראות האם זה הזרע עצמו, או שזה רק פליטות שלפני הזרע ואם אני ימשיך ברוגע אז אוכל אכן לתפקד שוב כרגיל הן בכניסה רגוע והן בבחירת זמן ההזרעה. הדבר מטריד אותי שנים. בפרט ליפ שריאית מההאר"י כי גם על הטיפות שקודם ההזרעה צרוך לשוב בתשובה האם זה הכוונה. וגם האור החיים כותב שדרך הצדיקים למהר ביאתם כדי לא לפלןוט כלום. מה הכונה בזה.
לסיכום אני מסתפק האם זה בעיה פיזית נורולוגית רפואית וכדומה, או נערווין רוחניים שגורמים לכל זה. או באמת בעיה הלכתית וצריך להזהר.
אשמח לקבל מענה מורחב למעשה מהי דרכה של ביאה וקיום המצוה ללא חשש, וכמה זמן וכיצד.
מעשה בחזן שאחר שבירך על ספירת העומר התבלבל ביום וספר ספירה אחרת, והקהל הרעיש לתקנו (ב נו... נו...) בלא לומר את המספר הנכון, והחזן ניסה לתקן ושוב לא אמר את המספר הנכון רק אחר כמה פעמים. והשאלה אם כל המספרים שאמר בין הברכה למספר האמית הוו הפסק בין הברכה למצוה ויצטרך כה"ג לספור שוב, או שהכל בכלל המצוה (כי ניסה והתעסק להגיע למספר האמיתי) ולא הוי הפסק.
שלום לכבוד הרב הגאון אשר שותים אנו בצמא את דברי תורתו.
הסתפקנו בכולל בעניין אם חוששים לדם בתולים וכיצד יש לנהוג בבעילת המצוה, בנשים שמורגלות עוד מנערותן להניח באותו מקום טמפון המשמש לספיגה, האם השימוש במוצר זה גורם להשרת הבתולים ויהיה דינה כמי שרופאה ביתקה את בתוליה, או שגורם להשרה חלקית.
תודה מראש.
היה מקרה שלתוך תנור פתוח של לחמים, נכנסה יונה [לא ראו מה קרה, רק אחרי שאפו את החלות בתנור ביתי מצאו את היונה אפויה ליד התבנית] ואפו את הלחמים אתה.
שאלתי הם החלות נאסרו?
מו"ץ אחד התיר לדעת מרן, היכן יש מקור מפורש למקרה דידן שאוכל להגיד לו?
"אין צולין בשר כשרה עם בשר נבלה או של בהמה טמאה בתנור א', ואף על פי שאין נוגעים זה בזה. ואם צלאן, הרי זה מותר. ואפילו היתה האסורה שמינה הרבה והמותרת רזה. ואם התנור גדול שמחזיק י"ב עשרונים, ופיו פתוח, מותר לצלותם בו ובלבד שלא יגעו זה בזה. ואם אחד מהם מכוסה בקערה או בבצק וכיוצא בו, מותר לצלותם אפילו בתנור קטן ופיו סתום. הגה: וה"ה לבשר עם חלב נמי דינא הכי. (טור סימן צ"ז). ונוהגין להחמיר לכתחלה, אפילו בתנור גדול; ובדיעבד, להקל אפילו בתנור קטן. (ארוך כלל ל"ט ובתשובת ר"י מינץ ובהגהת ש"ד ואגור בשם מהרי"ל וטור בשם רשב"א שכן הסכמת רוב המורים והוא שיטת רש"י וה"ג ורי"ף ורמב"ם). ואם אפה פת עם בשר, אסור לאכלו עם חלב, אם יש לו פת אחר (שם). וכן אם עובד כוכבים אפה פת עם איסור, אסור לקנות אותו פת אם יש פת אחר, דכל זה מקרי לכתחלה. אבל אם אין לו פת אחר בריוח, מותר בשניהם, דזה מקרי לענין זה דיעבד. (אגור בשם ר"י מולין). י"א דאין מתירין ריחא, אפילו בדיעבד, אלא אם כן התנור פתוח קצת מן הצד או למעלה במקום שהעשן יוצא (שם בארוך). ובמקום הפסד אין להחמיר, בדיעבד (כי כן נראה מהפוסקים וכ"פ ב"י), אפילו סתום לגמרי".
אך מצד שני:
איך יונה מתה נכנסה לתנור? אם היא מתה צריך שמישהו יכניס אותה לתנור, שהרי לא יכולה ללכת לבד, ואם נפלה על הדלת היו רואים אותה כשסגרו את הדלת.
מרן היקל כאשר כל אחד מהמאכלים נמצא בנפרד, ואין חשש שנגעו זה בזה. אבל יונה, אם היא בחיים, כשהתנור מתחיל להתחמם מתחילה לרוץ ממקום למקום, עד שמתבשלת ומתה מהחום, ויש חשש גדול שמא נגעה בלחמים. ואפשר שכבר נזלו ממנה מיצים בזמן גסיסתה. גם נהגו להחמיר שב 45 מעלות זה כבר יד סולדת בו, ובחום כזה היונה מתרוצצת אבל עדיין יכולה לחיות?
אם מדובר ביונה חיה שנכנסה לתנור ונאפה עם הלחמים, נ"ל שיש חשש מאוד סביר שגוף האיסור נבלע בתוך הלחמים, או לפחות חלק מהם [וכמובן א"א לדעת באיזה]. האם אני צודק?
תודה.
בית הוראה ‘אפיקי מים’ בראשות הגאון הגדול הרב משה פנירי שליט”א
נוסד בשנת תשס”ז בשכונת רמות בירושלים.
כיום משיבים מטעם בית ההוראה למעלה מ 300 רבנים, בכ -100 ערים ברחבי הארץ והעולם
א’-ה’ – 18:00-20:00 | 13:45-15:00
ו’ וערבי חג – 10:00-11:30
כמידי שנה יפעל מוקד מיוחד למענה לשאלות הציבור בענייני הצום בשיתוף קופת חולים כללית
שירות העברה בקליק מאפשר לכם לבצע העברה מיידית באמצעות ממשק חשבון הבנק שלכם.
הפרטים שתזינו בעת התשלום הם אלו שיופיעו ע”ג הקבלה.
כדי שנדע למי להוציא קבלה, מלאו את הפרטים הבאים:
על מנת לבצע תרומה טלפונית
יש לחייג למשרד בטלפון 02-571-2010 שלוחה 0
לחילופין תוכלו להשאיר את מספר הטלפון שלכם בטופס שלמטה
ואנו נחזור אליכם בהקדם!
