הדבר מותר מעיקר הדין ואין לחוש פן יטרד במצוה ולא יספיק להתפלל, כדמוכח משו"ת תורה לשמה שיש המייחסים אותו למרן הבא"ח זיע"א בסי' סז, שדן במי שנרדם בליל שבת והקיץ בעלות השחר, ודן הרהמ"ח האם ישמש מטתו לפני הנץ החמה, והשיב שהואיל ולכמה עניינים לכתחילה אין להחשיבו כיום כמו לענין נטילת לולב תקיעת שופר ועוד, מוטב לשמש מטתו לפני שתנץ החמה מאשר לדחות המצוה למוצאי שבת שהוא יום חול. ומדבריו נלמד שאין לחוש מצד התפילה, אך ברור שכל זה במי שמכיר בעצמו שיספיק לקרוא ק"ש ולהתפלל בזמן.